המשט לעזה: פיראטים נאורים

דרור אֵידָר

המשט לעזה: פיראטים נאורים

פורסם לראשונה בחינמון 'ישראל היום' (26.5.2010)

אין מצור אמיתי על עזה. את העובדה הזאת מבקשים מארגני משט ספינות השמאל האירופי לעזה להשכיח מאתנו. גם חלק מהתקשורת הישראלית משתף פעולה עם התעמולה הזאת.

הנה רשימה אקראית של מוצרים שהועברו מישראל לרצועת עזה בשבוע הראשון של מאי השנה: למעלה ממיליון וחצי ליטר דלק נוזלי לתחנות הכוח; כ-300 אלף ליטר דלק לתחבורה; למעלה מ-900 טון של גז לבישול; 76 משאיות של פירות וירקות; 92 משאיות חיטה; 33 משאיות של בשר, עופות ודגים; 39 משאיות של מוצרי חלב; 112 משאיות עמוסות אוכל לחיות; 26 משאיות של מוצרי היגיינה; 48 משאיות ביגוד והנעלה; 30 משאיות עמוסות סוכר; 7 משאיות של תרופות וציוד רפואי ועוד.

נוסף על כך: 370 חולים ומלוויהם מרצועת עזה עברו לישראל ויש"ע לשם קבלת טיפול רפואי. עוד 93 פלסטינים נכנסו לישראל מסיבות אחרות. 191 חברי סגל של אירגונים בינלאומיים נכנסו מישראל לרצועת עזה ו-192 יצאו משם לישראל. האם זה נקרא מצור?

אכן, ישנם דברים שישראל אינה מכניסה לעזה (אבל מוברחים בכמויות), משום שיופנו נגד אזרחיה. חמאס אינו מעוניין ברווחת תושבי עזה, אלא בבניית כוחו שמופנה בראש ובראשונה נגד נתיניו הנתונים תחת שלטון טרור אסלאמי רדיקלי וכמובן נגד ישראל. כל חומר או ציוד הנכנסים לרצועה מועברים ישירות לביצורים. כך היתה עזה לדרום לבנון על פי המודל של החיזבאללה: "שמורות טבע", מפקדות מבוצרות, מחרטות קסאמים וגראדים – כל אלה דורשים חומרי בניין ומתכת מגוונים, בדיוק מהסוג שספינות השמאל מבקשות להעביר לעזה.

אגב, בכירי חמאס חיים טוב, ויש בהם הצורכים מוצרי מותרות שמוברחים על פי הזמנתם. חמאס יושב על ברז האספקה ומחליט להיכן ילכו חומרי הבנייה, האם לבניית בית ספר בג'בליה או – סביר יותר – לבונקרים בעזה. האם מארגני משט השמאל אינם יודעים זאת? סביר להניח שהם יודעים, אבל לא תושבי עזה הם עניינם האמיתי, אלא ישראל.

בעזה נמצא גלעד שליט, שבוי ישראלי, בתנאים אכזריים. האכזריות בולטת בהשוואה לתנאים שאסירי חמאס זוכים להם בכלא הישראלי. ועוד לא דיברנו בחסות המביכה שהעניק ראש ממשלת תורכיה, ארדואן, למשט הזה. לאחר שחבר לאיראן בדרך להפיכת ארצו לרפובליקה אסלאמית, הוא מבקש לעשות בארצו הון פוליטי על גבה של ישראל.

לא הומאניזם מדריך את מארגני משט השמאל אלא הרצון להביך את ישראל ולפגוע ביכולתה להתגונן באופן אקטיבי מפני הטרור הערבי, שכן המשט מספק לגיטימציה לטענות השקריות של הפלסטינים ואוהדיהם וממילא מזמין את הפיגוע הבא.

ביסוד המשט עומדת מנטליות טוטליטרית שבסיס כוחה אינו הומאניזם אלא אנטישמיות בכסות אנטי-ישראלית המבקשת לעשות רצח אופי למדינת ישראל ולעם היהודי. ההומאניזם המזוייף הזה הוא מבוא ופתח להשמדת ישראל, ומי שמובילים אותו היום אינם נמנים על האספסוף האירופי כמו במאות הקודמות אלא על האליטה התרבותית והאינטלקטואלית.

החבירה של השמאל האירופי לחמאס ולאויבי הציוויליזציה המערבית קשורה לחרפה הידועה של הכוחות הסמי-ליברליים במערב המשמשים איל ניגוח לא "לשבירת המצור על עזה" אלא לפירוק הציוויליזציה שלהם עצמם – המערב – לקראת השתלטות עוינת של האסלאם הרדיקלי.

בעבר, בין גדולי צוררי ישראל היו יהודים מומרים. גם כיום אפשר למצוא בין אויביה של ישראל יהודים, בעיקר כאלה המתכנים אינטלקטואלים, שאינם בוחלים לשבת בעצה אחת עם אנשי חיזבאללה, או במקרה של ספינות השמאל – לתמוך במשטר האימים החמאסי. יהודים אלה אמנם אינם מומרים דתיים אבל מבחינת תודעתם אין ספק שהם מומרים, באשר עזבו את עמם וחברו לשונאיו ולמבקשי רעתו הגרועים ביותר.

המשותף לפיראטים הללו ולחמאס אינו הומאניזם (לכך דואגת דווקא ישראל) אלא שנאת מדינת ישראל, שהיא היא הפן החילוני של האנטישמיות המסורתית הידועה. במקום התואר "רוצחי האל" שהודבק לנו אלפי שנים, הפכנו בפי דוברי השמאל העולמי ל"רוצחי פלסטינים". הנאורות האירופית שהמיתה את האלוהים במאות האחרונות מצאה אֵל חדש: הפלסטינים. בכל מקרה, האנטי-כריסט לא השתנה – הוא נותר יהודי (או ישראלי).