ד"ר אבי אלקיים, הרב יהודה אשלג

ד"ר אבי אלקיים מאוניברסיטת בר אילן, שהוא גם אחד ממארגני הוועידה באוניברסיטת בן גוריון, רואה בהכרה המאוחרת של העולם האקדמי את חשיבותו של אשלג תיקון של עוול היסטורי. "כבר עכשיו אנחנו יכולים להגיד בצורה ברורה", אומר אלקיים, "שזה היה קוצר ראות מצד גרשום שלום כשלא הבחין בחדשנות של אשלג. התחדשות הקבלה במערב יונקת למעשה בבסיסה מהרב אשלג".

אלקיים מעריך שהחיים הפנימיים של הציבור הדתי בישראל מצויים כיום על פרשת דרכים מכרעת, ושאשלג עשוי למלא בה תפקיד מפתח. "הרב אברהם יצחק קוק, דרך הפריזמה של משנת בנו, בנה את הקשר המיסטי בין האומה והארץ. אבל כשכל הבסיס של גוש אמונים מתמוטט, הרב אשלג מציע אלטרנטיווה - קבלה שמופנית כלפי תיקון היחיד, החברה והעולם. בניגוד לרב קוק, המוקד אצלו הוא החברה ולא האדמה - התיקון החברתי ולא ההתיישבות. הרב אשלג בונה לנו תפישה של צדק חברתי המבוססת על מדע קבלי-חברתי. אנחנו צריכים להיות זהירים. כדי להבין טוב את אשלג, יש להשקיע ארבע שנים מבוקר עד ערב. אנחנו, כל העולם האקדמי, נמצאים רק בהתחלה של ההתחלה, אנחנו רק בחיתולים בעניין אשלג".
קישור: הרב יהודה אשלג

גאזלים ושירים מסטיים אחרים של השבתאים ד"ר אבנר פרץ

גאזלים ושירים מסטיים אחרים של השבתאים

ד"ר אבנר פרץ
על הקשר שבין השבתאים ובין המסדר הבקטשי עמד כבר גרשום שלום במאמרו "ברוכיה ראש השבתאים בשאלוניקי" ב'ציון' ו', עמ' 144-43. שלום כותב שם, בדברו על הנטיות הסינקרטיסטיות של הקוניוזוס תלמידי ברוכיה (אחת משלוש הכיתות שהרכיבו את הדונמה):
אין, כמובן, להעלים עין מהעובדה שעצם מעשה ההמרה פתח דרכים למגע ומשא עם זרמים רוחניים אחרים ובפרט עם אלה אשר היו קרובים למחשבות מיסטיות-אפיקורסיות בהבנת דת האיסלאם. בעלי הקבלה האפיקורסית יכלו להיפגש בשטח של מחשבותיהם המיסטיות על מהות הדת עם בעלי הסופיות האפיקורסית ... ובאמת נראה לי שענין היחסים שבין השקפותיהם הדתיות של הבקטשים והדונמה מבני כת הקוניוזוס מהווה פרשה חשובה הטעונה בירור [...] רצוני למנות כאן רק חמש נקודות:

א. קיום של ארגוני אמונה נסתרת שיש להם פרצוף אחד כלפי פנים ופרצוף אחר כלפי העומדים מחוץ. אין המרת ה"מאמינים" מבחינה זאת אלא אחת מצורות "ההתחפשות" המצויה אצל כמה כתות מיסטיות באיסלאם האורתודוכסי.

ב. הסינקרטיסמוס בתורות הסודיות של בני הכת. כנגד "עשרה דרכים" של תלמידי ברוכיה אנו שומעים על תערובת יסודות נוצריים, שיעיים, גנוסטיים וסתם פגניים אצל הבקטשים.

ג. תורת ההתלבשות האלהית בבשר ודם.

ד. ההאשמה הכללית [...] של בני הכתות בנטיה לפריקת-עול (נטיה אנטינומיסטית) ולהפקרות מינית (נטיה ליברניסטית)

ה. השפעת הבקטשים היתה חזקה ביותר באותן הסביבות שהשבתאות הכתה בהן שרשים: באסיה הקטנה ובארצות הבלקאן הטורקיות, כגון מקדוניה ואלבניה.
קישור לכתבה: גאזלים ושירים מסטיים אחרים של השבתאים