חג הנחמות תישעה באב תש"ע

חג הנחמות תישעה באב תש"ע

יום הולדתו של המשיח שבתי צבי בגלריה לבנדל-בלוך עין-הוד
חפלה עם הלהקה של אדהם חליל מעכו

Shabtai Shabtai Esperamos a ti

שבתי שבתי אספיראמוס אה טי
Shabtai Shabtai Esperamos a ti

תישעה באב חג הנחמות בגלריה לבנדל בלוך עין הוד

בצילומים: מוזיקה נגנים, אדהם ולהקתו מעכו העתיקה, אלי מאירי ותמנע בראואר

תישעה באב חג הנחמות בגלריה לבנדל בלוך
עין הוד
שבתי שבתי אספיראמוס אה טי
Shabtai Shabtai Esperamos a ti

Following Shabtai Zvi

תישעה באב יום המהפכה של האנרכיסטים הרוחניים

תישעה באב יום המהפכה של האנרכיסטים הרוחניים

ציטוט: ד"ר אבי אלקיים

בתשובה לשאלת רבים עלי לציין כי יום המהפכה של האנרכיסטים הרוחניים העולמי יכול להתקיים בתשעה באב גם דרך הצום. הדבר החשוב הוא שיש להתמקד ביום זה במשמעות הפנימית של חורבן בית המקדש כמייצג את חורבנם של החוקים, האיסורים וההיתרים של הסדר הפוליטי החברתי והכלכלי הקיים המפלים והמולידים עוולות בין אדם לחברו ובין בני אדם לבעלי החיים בכל החברות, התרבויות והדתות על פני הגלובוס

החזון הניאו-שבתאי של אבי אלקיים

תישעה באב חג הנחמות

יום המהפכה של האנרכיסטים הרוחניים יחול השנה כבכל שנה בחג הנחמות של המאמינים השבתאיים. המאמינים נוהגים לחוג את חג הנחמות בליל תשעה באב ובעשירי לחודש אב. חג זה מציין בשביל המאמינים את יום הולדתו של שבתי צבי. המהלך הרוחני של שבתי צבי מהווה ציון דרך בתולדות המחשבה האנושית בכלל והיהודית בפרט בכך שהוא מעמיד במרכז את המחשב הרוחני האנטי-נומיסטי והאנרכיסטי. אבי אלקיים ייסד את יום המהפכה האוניברסלי של האנרכיסטים הרוחניים בחג הנחמות כדי לציין את ערכי המהפכה הרוחנית האנרכיסטית שיש לחולל בחיי היחיד והיחד
קישור: חג הנחמות

בעקבות שבתי צבי Following Shabtai Zvi

Following Shabtai Zvi

ש שב שבת שבתי אדוניי, שבתי צבי

ש שב שבת שבתי אדוניי

The Sabbatian movement

http://wocmes.iemed.org/en/preorg-sabbataianism-observed

World Congress for Middle Eastern Studies
Barcelona, July 19th - 24th 2010
Sabbataianism Observed (395) – Panel

• Date: THU 22, 5.00-7.00 pm
• Institution: Furman University (USA)
• Organizer: Cengiz Sisman
• Language: English

• Description: The Sabbatian movement and its subsequent developments represent one of the most enigmatic and paradoxical episodes in Jewish and Islamic history in early modern and modern times. When Sabbatai Sevi, the founder of one of the biggest messianic movement in history, was forced to convert to Islam by the Ottoman authorities in 1666, a small number of believers followed in him and became Muslim; another small group of believers remained in the Jewish folds, and yet another group converted to Christianity in later centuries. Because of its mysterious nature, Sabbataians have been the observed and be the object of much speculation by different people such as Jewish rabbis, Muslim officials, Christian missionaries, and conspiracy theorists. Sabbataians were variously labeled as ‘Ma’amin/believers’, ‘New Muslims’ ‘Donmes/converts’, ‘mamzarim/illegitimate children’, ‘heretics’, ‘Muhammedan Jews,’ or ‘crypto-believers.’ Based on the new archival, rabbinical, European and missionary sources, this interdisciplinary panel aims to shed brighter lights on unknown aspects of the Sabbataians and their observers in Ottoman Empire as well in the West. The papers in this panel, therefore, deal with different aspects of the Sabbataianism such as their beliefs, practices and education; their impacts in history; and other theoretical debates about the Sabbataian studies. Since discussions about them continue up to the present in many Middle Eastern societies, our panel has also debates perception and self-perception of the Sabbaatians in recent periods.

Chair: Madeline Zilfi, University of Maryland
link: Shabtai zvi

תשעה באב, חג הנחמות, חג השמחות

תשעה באב אצל השבתאים

״חג הנחמות והשמחות״ אצל השבתאים
שבתי צבי נולד בתשעה באב בשנת שפ״ו ( 1626 ), באיזמיר. בהשפעת המסורת שהגואל נולד בתשעה באב הכריזו שבתי צבי ושליחיו בשנת תכ״ו( 1666 ), בשבתו כלוא במבצר עוז שבדרדגלים, שתשעה באב יהיה מעתה יום חג ושמחה. תחילה קראו לו
"חג הנחמות" ואח״כ שינו את שמו ל״חג השמחות״ וכן נשאר שמו גם בסדר תפילותיהם של השבתאים. בספר ״שירות ותשבחות של השבתאים״ (הוצ, יצחק בן צבי) מובאים אילו קטעי שיר ושבח ליום זה:
״רק שמעו דברי אדוני / שולטן / תשבי נולד בתשעה באב / בכוחו כי הוא ה״ואו״ / והוא הנהו הסוד של טב / שולטן / וכבר האיר כל תב ל / כי התשעה באב בטל...
או: ״אשיר שירות ותשבחות / לאל אלוהי הרוחות / שהוציאנו מאנחות / ביום חג השמחות / ורב טוב לישראל.
באור פגי מלך חיים / אל חי בורא שמים / אשתחווה לך אפיים / ביום חג השמחות ורב טוב לישראל.
קישור: חג הנחמות

שבתי צבי

זו היתה בראשיתה תנועה משיחית גדולה, שהלהיבה את המוני ישראל בכל תפוצות הגולה, והשאירה את רישומה העמוק בתולדות העם. בהשפעתה החלו משכילים ומדינאים נוצרים להתעניין בבעיית שיבתו של ישראל לארצו. התסיסה שנתעוררה בין פשוטי העם סייעה להופעת החסידות, שלמדה הימנה את דרכי ההשפעה על ההמונים, אלא שכיוונה אותם לאפיקים שורשיים וחיוביים. יחסם הביקורתי של השבתאים למסגרות המקובלות ונכונותם ללמוד מדרכי העמים הצמיחו מתוכם, בייחוד בצ'כיה, אנשים שמילאו לימים תפקיד חשוב בהתפתחותה של תנועת ההשכלה.

המלך המשיח שבתי צבי

נתן העזתי שבליל שבועות בשנת תכ"ה 1665, נחה עליו רוח הקודש , וכשהתעלף התנבא בקולות מוזרים שהתפרשו על ידי שומעיו כנבואה על חידוש הברית ועל מלכותו של המלך המשיח שבתי צבי , שיוביל את עמו לגאולה בדומה למשה רבנו.

"והנה בליל שבועות ואני עם החברים לומדים בביתי בעזה ואחר חצות הלילה שמעתי את הקול מאחרי הפרוכת מדבר אלי קום צא אל החצר החיצונה ושם אדבר אליך. וירגז לבי ויצאתי אל החצר ושם ראיתי איש אחד לבוש אפוד בד ומראהו כמלאך ה' נורא מאד ויאמר אלי.."

קישור: מאמר מאת רחל אליאור

שבתי צבי,שבתאות מאת ד"ר מור אלטשולר

גרשם שלום שרטט את השבתאות כגרסה קדומה של תנועת מחאה בסגנון "מצווה הבאה בעבירה". לשיטתו, החתרנות השבתאית בפריצת גדר ההלכה הולידה את החירות הפנימית, שאפשרה במאה ה-18 לתנועות התחדשות כגון ההשכלה להעניק לעם היהודי את החיוניות שאפיינה אותו בעת החדשה. "הנביאים השבתאיים" מתחיל מהכיוון ההפוך: מגדיר את השבתאות כתולדת עידן הספקנות ומסיים במסקנה כי נוצרה מתוך אווירה של שחרור מכבלים ישנים, ואפילו היה זה שחרור מאונס. למרות היבטיה ההרסניים, שניהם מעניקים לשבתאות משקל מיוחד כמי שנשאה בשורה של חירות שאינה מודעת לעצמה, בטרם היותה
מודעת לעצמה.
קישור לכתבה: שבתאות

גאזלים ושירים מסטיים אחרים של השבתאים ד"ר אבנר פרץ

גאזלים ושירים מסטיים אחרים של השבתאים

ד"ר אבנר פרץ
על הקשר שבין השבתאים ובין המסדר הבקטשי עמד כבר גרשום שלום במאמרו "ברוכיה ראש השבתאים בשאלוניקי" ב'ציון' ו', עמ' 144-43. שלום כותב שם, בדברו על הנטיות הסינקרטיסטיות של הקוניוזוס תלמידי ברוכיה (אחת משלוש הכיתות שהרכיבו את הדונמה):
אין, כמובן, להעלים עין מהעובדה שעצם מעשה ההמרה פתח דרכים למגע ומשא עם זרמים רוחניים אחרים ובפרט עם אלה אשר היו קרובים למחשבות מיסטיות-אפיקורסיות בהבנת דת האיסלאם. בעלי הקבלה האפיקורסית יכלו להיפגש בשטח של מחשבותיהם המיסטיות על מהות הדת עם בעלי הסופיות האפיקורסית ... ובאמת נראה לי שענין היחסים שבין השקפותיהם הדתיות של הבקטשים והדונמה מבני כת הקוניוזוס מהווה פרשה חשובה הטעונה בירור [...] רצוני למנות כאן רק חמש נקודות:

א. קיום של ארגוני אמונה נסתרת שיש להם פרצוף אחד כלפי פנים ופרצוף אחר כלפי העומדים מחוץ. אין המרת ה"מאמינים" מבחינה זאת אלא אחת מצורות "ההתחפשות" המצויה אצל כמה כתות מיסטיות באיסלאם האורתודוכסי.

ב. הסינקרטיסמוס בתורות הסודיות של בני הכת. כנגד "עשרה דרכים" של תלמידי ברוכיה אנו שומעים על תערובת יסודות נוצריים, שיעיים, גנוסטיים וסתם פגניים אצל הבקטשים.

ג. תורת ההתלבשות האלהית בבשר ודם.

ד. ההאשמה הכללית [...] של בני הכתות בנטיה לפריקת-עול (נטיה אנטינומיסטית) ולהפקרות מינית (נטיה ליברניסטית)

ה. השפעת הבקטשים היתה חזקה ביותר באותן הסביבות שהשבתאות הכתה בהן שרשים: באסיה הקטנה ובארצות הבלקאן הטורקיות, כגון מקדוניה ואלבניה.
קישור לכתבה: גאזלים ושירים מסטיים אחרים של השבתאים

חג תשעה באב יום משתה ושמחה חג הנחמות

– שמואל, סופרי אהובי, בשורות טובות אתה מבשר ליהודים – הוא אומר – אך עוד עתיד אתה לבשר ישועות ונחמות גדולות מהמה... ולאחר הפסקה ממשוכת הוא מוסיף:

– ועתה דע וכתוב, כי יום צום הרביעי, הוא שבעה עשר בתמוז, הוא יום טוב, לששון ולשמחה יהיה לכל קהל המאמינים, כי באותו יום שרתה עלי השכינה –

– ועוד כתוב תכתוב כי יום כ"ג לחודש תמוז, שחל ביום שני לשבת הגדול שלי ושל אחי ועמי אנשי עיר מגדל עוז – הוא יום השביעי לתחיית רוחי – חג יהיה וכל מלאכה בו תשבות ויקודש.

– ועוד זאת. אל כל הקהלות תכתוב ובשמי ובטבעתי תחתום, לבטל צום תשעה באב ולעשותו יום משתה ושמחה, כי הוא יום לידתי –
– כדברך, אהובי מלכי, כן ייעש ודברך יקום...
קישור לכתבה: עלילות שבתי צבי
link: Following Shabtai Zvi

שבתי צבי חג הנחמות

חוזי חזיונות

מדבר ברור שבתי צבי

אברהם מאפו

"שמחו ועלזו יחד, אנשי שלומנו, ביום הולדת שבתי צבי מָגננו. מגן העדן סורו, הכרובים, פַּנו דרך לפני רֵעים אהובים. יחדל להתהפך להט החרב, והיה לשומרי אמונים אור לעת ערב. זמן נחמתנו היום, עת רצון, לא ישלוט בו חרון, אף מרי ולצון. ביום זה קדמו שרים אחר נוגנים, חדלו רוגז הפושעים והרוגנים. לכן שמחו ועלזו, אנשי שלומנו ותנו כבוד לצבי תפארתנו. שובי, שובי לנו, השולמית, צאי מתוך הפכה, ממעונה ארמית. כימי קדם היי לנו לצור מעון ולצבי עוז תפארתנו – לגאון. שובי, שובי-נא אל מעון הקודש, קומי אורי כסהר בחצי חודש. אז ירננו תמיד אנשי שלומנו ביום הולדת שבתי צבי מגננו".

את השירה הזאת שר נתן פעמַים ושלש, וחבריו המקשיבים לקולו מרעידים ומשתוממים, ובחרדת קודש פצו פיהם וימחאו כף וירננו יחד. ויהס נתן הנביא את עדתו, ובכפים פרושות השמימה ענה ואמר: "האח! האח! נפתחו שערי גן עדן! הנה ריח עולה באפי, ריח השדה, אשר ברכו ה'. עורי, צפון, ובואי, תימן: הפיחי גני, יזלו בשמיו, יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. דודי צח ואדום, דגול מרבבה; ראשו כתם פז, הוא נזר הסולטן, אשר יציץ עליו, וריח שלמותיו – ריח לבנון; כל יראי ה' יריחו ריח בגדיו. זה דודי וזה רעי, בנות ירושלים! הנה ריח מר-דרור עובר ברוח! ברוך אתה ה', בוראי מיני בשמים!"

ככלותו לדבר דבריו, ויקח כוס יין בידו ויקדש היום, ויען ויאמר: "ברוך אתה ה', אשר בחר בנו מכל הרוגנים והמורדים ורוממנו מכל אובדי דרך, היורדים לבאר שחת, וקדשנו ברוח קדשו וישלח מלאכו לפנינו. ותתן לנו, ה' אלהינו, את יום חג הנחמות הזה, זמן שמחתנו, באהבה מקרא קודש, זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קדשת. ברוך אתה ה', מקדש היום הזה והמאמינים".
אברהם מאפו
קישור: חוזי החזיונות
link: Following Shabtai Zvi

חג תשעה באב

כאשר בני - ישראל היו בארץ ישראל תחת שלטון זר, פרס ומדי. זכריה הנביא מנבא את ביטול הצום החמישי, ומשאיר תקווה לעם היהודי בארץ ישראל. "ויהי דבר ה' צבאות אלי לאמר: כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". [זכריה ח',יח' - יט']

לכן עיקרו של תשעה באב - הגלות, מת. צום תשעה באב צריך להפוך ליום שמחה וחג, כנבואת זכריה הנביא. "וצום החמישי ... יהיה לבית ששון ולשמחה ולמועדים טובים"
קישור: תשעה באב בימינו
link: Following Shabtai Zvi

הספרות בספרדית יהודית

הספרות בספרדית יהודית
למעט העדויות המעטות על קיומו של ניב יהודי בספרד לפני הגירוש לא ידוע על יצירות ספרות משמעותיות שנכתבו בספרדית יהודית באותו זמן ומקום. לאחר הגירוש התפתחה ספרות רבנית ענפה החל מהמאה ה-16. במאה ה-17 שבתאי צבי ותלמידיו הפכו את הלאדינו לשפת הקודש והליטורגיקה שלהם במטרה להשפיע על המוני העם וגם למצוא תחליף לעברית – לשון הקודש היהודית המסורתית. למרות הדעיכה במצבן של הקהילות היהודיות באימפריה בתקופה זו המשיכו להיכתב בה יצירות ספרות, למשל היצירה הקופלאס די יוסף הצדיק מאת אברהם טולידו.
קישור לכתבה: לאדינו
link: Following Shabtai Zvi

ש שב שבת שבתי צבי המשיח שלי

ש שב שבת שבתי צבי
ש שב שבת שבתי צבי המשיח שלי
link: Following Shabtai Zvi

מחכים למשיח - שבתי צבי

מחכים למשיח

מחכים למשיח. טיול עומק למערב הבלקן. 15-25.7.10 יום אחרון מלא! בולגריה, מקדוניה, מונטנגרו, אלבניה. בעקבות שבתאי צבי ומשיחים נוספים.

הבלקן הוא פסיפס של ארצות, עמים, נופים, הרים עמקים, אגמים ומפרצים, ובעיקר תרבויות ודתות: בטיול שלנו נכיר עקבות קהילות יהודיות מפוארות, מרכזים של מיסטיקנים צופים, נזירות אורתודוקסית וגם סוגי נצרות מיסטית כופרת, נטייל בנוף ההרים הנפלא של מערב הבלקן, בפיורדים הציוריים, בקניונים, בנהרות, באגמים וביערות של האלפים הדינריים, נשהה בעיירות העות'מאניות שהזמן קפא בהם מלכת, נכיר את תושבי המקום, שבתאים נסתרים, מיסטיקנים מוסלמים, נזירים נוצרים, ועמים מכניסי אורחים ובעלי מסורת תרבותית עשירה.

המסלול כולל את מערב בולגריה – הרי רילי. דרום קוסובו – פריזרן והסביבה, דוברובניק בקרואטיה, וכן חלקים ממונטנגרו ואלבניה. הטיול מועבר על ידי אחד המומחים לטיולים במערב הבלקן בארץ, ולדתות ותרבויות עתיקות באופן כללי – זאב בן אריה, ומלווה בחלקו על ידי פלורי – בן למשפחה שבתאית נסתרת מקוסובו ואנשי המרכז לידידות ישראל – אלבניה בראשות פרופסור זורבה.
קישור: מחכים למשיח
link: Following Shbtai Zvi

שבתי צבי ביטל את צום י"ז בתמוז

השבתאים בזמננו
יצחק בן צבי

תקציר: עדות על קיומה של עדת שבתאים ששמרה על זהותה ויחודה עד תחילת המאה העשרים.

מעטים הם בקרבנו, פרט ליהודי תורכיה, היודעים על קיומה - עד היום - של כת ה"שבתאים", היינו המאמינים בשבתי-צבי כ"משיח אלוהי יעקב". אולם, עובדה היא שכת זו עודנה חיה וקיימת, במסווה מושלימי, בתחומיה של תורכיה. למען הדיוק יש לומר: לא כת אחת, אלא שלוש כתות.

כמאתים ושמונים ושמונה שנים עברו מאז המיר שבתי צבי את דתו, וכת השבתאים ממשיכה את קיומה כעדה סגורה ומסוגרת, קיום סתרים למחצה - עד היום הזה; זו היא הכת היהודית-המושלמנית, כפי שקרא לה בצדק חוקרה היהודי, א. דאנון, שאמנם יהודית היא לפי גזעה ומוצאה, וכן לפי מרבית מנהגיה ודעותיה, נוסף על האמונה בשבתי צבי והנובע ממנה; אולם, קיומה הארוך במסגרת דת האישלאם וכן הלשון התורכית השלטת בקרבה הטביעו עליה את חותמם עד שקבלה צורה תורכית-מושלימית מובהקת בכל הופעותיה, פרט לפולחנה הדתי החשאי.

המרתו הטראגית של ה"משיח" מאיזמיר הנחיתה מהלומה ניצחת לתנועה המשיחית השבתאית, לרבבות חסידיו ומאמיניו של ש"ץ, שהאמינו באפשרות סינתיזה גמורה בין השבתאות ובין תורת משה וישראל. המרתו היתה אכזבה נוראה למאות-אלפי יהודים תמימי דרך, אשר לא נשבעו לכת זו, אולם היו מלאים כסופים עזים לגאולה ורצון להאמין שהנה כבר בא הגואל המקווה לישראל.

והנה, עם בוא הידיעה על המרתו של ה"משיח" נפקחו פתאום עיניהם של אלפי יהודים אשר נהרו אחריו, ונטשו את התנועה אשר נתעו אחריה. עם ישראל כולו התנער בגלוי ובפרהסיה משבתי-צבי, והכריז עליו שהיה משיח-שקר. אלפי חסידיו חזרו בתשובה וערכו תעניות וסיגופים כדי לכפר על טעותם. אולם עדיין נשארו אלפי מפקפקים, ומאות "מאמינים" אשר דבקו בו באמונה גם לאחר המרתו, ואחדים מראשי התנועה אף התאמצו לפתח אידיאולוגיה להצדקת המרת משיחם מטעמים מסתוריים. מהם הרחיקו לכת עד כדי הריסת הגשרים מאחרי תורת משה, ומימרתם היתה: "ביטולה של תורת משה - הוא קיומה"; ומהם - קיימו בעצמם המרה-לדעת וקבלו את דת האישלאם.

אכן רוב המאמינים בשבתי-צבי לא יצאו בעקבות משיחם. האמת ההיסטורית היא, שלכתחילה לא היתה גם לאלה שהמירו דתם כוונה כזו - אולם לרגל מסיבות-חייהם שנעלמו מאתנו, החליטו לנתק את הקשרים עם עדת ישראל - תחילה בסלוניקי, ואחר-כך גם במקומות אחרים - ולקבל מרצונם הטוב את הדת השלטת בתורכיה - את האישלאם. מסופר שקרוב למאתים וחמשים משפחות יהודיות בסלוניקי קיבלו את האיסלאם. גרשום שלום קבע את התאריך לשנת תמ"ד (1683). המשפחות הללו נשארו כמעט כולן בסלוניקי, המשיכו את חייהן כקודם ועסקו במקצועות שהיו רגילות בהם לפני השמד. כניסתם של השבתאים לדת האישלאם פתחה לפניהם כמה שערים שהיו נעולים בפני שאינם-מושלימים. מהם נתקבלו למשרות-ממשלה, וניצלו את מצבם כדי לבצר את עמדותיהם הכלכליות בעיר ובמדינה כולה. החלק שנשאר ביהדותו המשיך את קיומו הנסתר אף הוא, והיווה כעין מחתרת בקרב היהודים - בעיקר בארצות הנצרות, ומהם הסתעפו, במשך הזמן, הפראנקיסטים שבפולין ובבוהימיה; אולם אין בכוונתי לנגוע בסעיפים הללו במאמר זה; אסתפק בשבתאים שהתאשלמו.

במשך מאתים וארבעים שנה שכנו השבתאים בקרב המושלימים, בשכונותיהם המיוחדות בסלוניקי. כלפי חוץ הופיעו כמושלימים גמורים, אולם במסתרים המשיכו לטפח את אמונתם בשבתי-צבי; ולא זה בלבד, אלא גם הוסיפו לקיים בצנעה, מפחד פן יתגלה הדבר למושלימים, מנהגים אחדים של ישראל וכמה מצוות מעשיות. בני העדה החדשה חיו, איפוא, חיי כפילות: "טב מלגו, וביש מלבר".

כמושלימים הנמצאים תחת שלטון מושלימי קנאי, היו מוכרחים למלא את חמשת תנאי האישלאם: לבקר במסגדים לתפלה, ולהכריז חמש פעמים ביום על אמונתם במחמד כשליחו של אלהים; לצום ברמדאן ולחלק צדקה לעניי העדה ואף "לעלות לרגל" - לחאג - למכה ולמדינה. כן היו נאלצים להתאים את חיי המשפחה לחוקי השריעה - הנישואין, הגירושין, הקבורה וכו'; וכנגד זה - לחלל את השבתות ואת המועדים, להפר בגלוי את חוקי המאכלות האסורים, בכדי להוציא מלבם של המושלימים שקראו להם "דונמה", כלומר מומרים, שלא חדלו לחשוד בהם שנשארו בלבם נאמנים לדתם הקודמת.

השבתאים נשארו קרחים מכאן ומכאן: היהודים שכניהם ראו בהם בוגדים בעמם שהמירו את כבודם, משום כך יצאו מן הכלל ונחשבו בעיני הציבור כנכרים גמורים; מאידך גיסא היה לתורכים יסוד לחשוד במושלימים החדשים הללו, שעדיין שמרו על מנהגים יהודיים מסויימים בסתר אהליהם. במשך מאתים וחמשים שנה נזהרו השבתאים מלהתערב בתורכים, לא להשיא להם ולא לקחת מבנותיהם. שמרו על טהרת גזעם, ולא קבלו גרים כמעט. בפתחם את חנויותיהם בשבתות ובמועדי ישראל, עשו זאת למראית עין והשתדלו להמנע ממסחר; כן היו להם "כלי קודש" מושלימים - חזנים, דרשנים, מוהלים, שוחטים ומסדרי-קדושין - משלהם שהיו מקיימים, נוסף על הטכסים המושלימים שנהגו בהם בפרהסיה, אף את טכסי הדת היהודית שנהגו בה בצנעה: בפסח היו טועמים מצות, וכן שמרו בסתר כמה משאר חגי ישראל, אף בתי קברות מיוחדים הוקצו להם; בסתר היו קוראים תהלים ואומרים זוהר, התפללו ושרו שירי קודש וגם שירי חול בעברית, בארמית וגם בלאטינו, פעמים בלי להבין פירושם. אין ספק שדבר זה לא יכל להעלם לגמרי מעיני התורכים. אבל גם היהודים נמנעו מלהתחתן בשבתאים, ואנשי הכת, או הכתות השבתאיות, נשארו לבדם עדה קטנה ומצומצמת, ש"כלעמת שלפה יבשה", ונסתמו לה כל שערי גידול והרחבה על ידי נשואי חוץ. כקראים וכשומרונים נידונו ל"אנדוגאמיה" (נישואי פנים) ולכל התוצאות הפאתולוגיות הנובעות ממנה. אכן מצבם נעשה עוד יותר חמור עקב פיצולם לשלש כתות-משנה (יעקוביים, קראקשים וקפאנגיים), כי כל אחת מכתות-המשנה נשארה סגורה ומסוגרת בקליפתה, וחבריה נמנעו מלהתחתן אף בבני שאר הכתות השבתאיות שלא ממינם. עם כל זאת עדים אנו לפלא ביאולוגי זה, שהעדה הזאת צמחה ועלתה במספרה במשך כל ימי המשטר התורכי-המושלימי; העדה גם התבצרה בחומר ופיתחה בקרבה רשת של מוסדות עזרה הדדית לחברי העדה הנחשלים.

כאמור, התחילו ה"דונמה" שבסלוניקי "קאריירה" שלהם במאתים וחמשים משפחות שהמירו בסוף המאה הי"ז, ובחצי המאה הי"ח מנו כבר 600 משפחות או 3.000 נפש; בסוף המאה הי"ט מנו למעלה מעשרת אלפים, וברבע הראשון למאה העשרים - 15-13 אלף נפש. הם תפשו עמדות חשובות בסלוניקי במסחר, בבנקים, כרוכלים; ולבסוף חדרו גם לחוגי האינטליגנציה המקצועית כעורכי דין, כרופאים, כרוקחים, כפקידים ממשלתיים בימות המשטר התורכי וגם לאחריו.

מחקר אובייקטיבי של השבתאים החל בתקופה מאוחרת למדי. בעיקר טפלו בהם סופרים וחוקרים יהודיים מתורכיה שהכירו את סביבתם; אחריהם החרו-החזיקו חוקרים מאומות העולם, נוצרים וגם מושלימים. הראשון שגילה ענין במחקר השבתאים ודברי ימיהם היה צבי גראטץ ב"דברי ימי ישראל" שלו. אחריו חקר בפרשה זו אברהם אפשטיין (1893, .R.E.J ). תרומה בעלת חשיבות מיוחדת נתרמה למחקר זה ע"י ר' אברהם דאנון מאדירנה (אדריאנופול), שהרצה על נושא זה בקונגרס המזרחני בפאריז עוד בשנת 1897, ופירסם עליו כמה מאמרים חשובים עברית וגם צרפתית, כמאמרו המקיף "כת יהודית מושלמנית"
ב"ספר השנה" לנחום סוקולוב (תר"ס). יזכרו גם עוד חמשה סופרים יהודיים שהוסיפו חומר למחקר השבתאות: א) יוסף נחמה, תושב סלוניקי, המכיר מקרוב את ארחם ורבעם של השבתאים וגילה הרבה ממסתריהם במאמרו ב- Revue l'Alliance de Ecoles des , 1902 (תורגם עברית ע"י א' אלמאליח) ב) ההיסטוריוון של יהודי תורכיה והבלקאנים, ר' שלמה רוזאניס, שבדק את גנזיהם בסלוניקי עוד לפני השרפה הגדולה, בה היה למאכולת אש ארכיונם העתיק (1917), נתן תיאור כולל מכל כתבי-היד שראה בחפזון באותו ארכיוון והקדיש כמה עמודים בספרו ההיסטורי החשוב - לעדת השבתאים ולהווי שלה; ג) הסופר-ההיסטוריוון אברהם גלאנטי (ביחוד - במחקרו על שבתי-צבי); ד) מיכאל מלכו וה) יצחק ר. מלכו, שפרסמו רשימות מעניינות על השבתאים.

חלופי האוכלוסין שבין יוון לתורכיה ביוני 1923- שמו קץ לקיומה של העדה בסלוניקי, בה שמרה על קנה במשך מאתים וארבעים שנה. מכאן הוצאה בחזקת עדה תורכית-מושלימית. לפי החוזה על חלופי-האוכלוסיה הועברו כמיליוון ורבע יונים מאנטוליה התורכית לערי יוון, וכנגד זה - כ-750 אלף מושלימים מיוון לתורכיה, ובין האחרונים היו גם 16-18 אלף השבתאים. ברגע האחרון ניסו אמנם לטעון שהם יהודים לפי גזעם וגם דתם שונה מדת המושלימים, אולם טענתם זו לא עמדה להם, והם הוצאו עם שאר התורכים. מאז נחרבה העדה השבתאית בסלוניקי, ובניה מצאו להם מקלט בקושטא ובאיזמיר. אחרים נפוצו בשאר ערי תורכיה שבאסיה; מאז נתרופפו עמודי העדה והתמוטטו מוסדותיה החברתיים. מכאן ואילך יש ידיעות סותרות: ממקורות מסויימים שמעתי שמהם התחילו להתבולל ע"י נשואי-תערובת - ביחוד מכת היעקוביים - ואלה הם סימנים מובהקים לסתימת הגולל. אולם ממקורות שבתאיים אחרים שמעתי שעדיין קיימים בקרבם בקושטא מוסדות צדקה ועזרה הדדית אשר עליהם גאותם, ובעזרתם הצליחו במשך דורות רבים לעזור לנחשלים ולהשליט משמעת ואחדות בקרב בני העדה.

קשה להשיג מפיהם ידיעה אובייקטיבית עליהם. אנשי הכת החשובה ביותר, הקראקשים או חסידי עותומן בבא שמרו כנראה יותר מאחרים על עצמותם, והם נמנעים, לפי דבריהם, מנשואי-תערובת, ואף ממשיכים לקיים את מצוות דתם. עם זאת הם מאשימים את האחרים - את הקפנג'ים וביחוד את היעקוביים, שאינם נמנעים מנשואי-תערובת, ושהם - היעקוביים - הביאו את דבתם של השבתאים רעה באזני המושלימים.

עוד בסוף המאה הי"ט, בעוד השבתאים יושבים שקטים בעירם ושלוים בשכונתם, התחילו להקים להם בתי-ספר מודרניים לחינוך בניהם; הזמינו מורים מחו"ל, בעיקר מצרפת להדרכת בניהם. שני בתי-ספר כאלה נוסדו בסלוניקי - "פאיז אלסביאן" ו"פאיויה". בעלי האמצעים שבהם שלחו את בניהם לאוניברסיטאות באירופה, נוסף על אלה שנסעו לשם השתלמות והכשרה לבתי הספר ולפקולטאות של אסטנבול הבירה, ובקרוב נתברכה העדה ברופאים ועורכי דין וכו'. כך קם אצלם מעמד של משכילים בעלי-מקצוע. מאידך גיסא גברו אצלם הקשרים עם ארצות המערב, מסחרם פרץ, ורבו ביניהם המתעשרים. לרגל הקשרים עם ארצות המערב נתרגלו לרעיונות חדשים ולמנהגי האומות המתקדמות. בשנת 1908, בזמן המהפכה התורכית הראשונה ("חוריה"). היה רובו של הנוער כבר משוחרר מהאמונות הקדומות ביעקוב קירידו ובעותמן בבא. רבים מהם היו חברים בלשכות הבונים החפשים (מאסונים), ומהם נצטרפו למפלגת האחדות וקדמה ("התורכים הצעירים"). טבעי הדבר, שבמהפכה זו (1908) היו השבתאים פעילים ביותר בשורות "התורכים הצעירים" וחדרו גם לשורות המנהיגות. מקצתם עברו לשאר ערי תורכיה והתחילו עוסקים במדיניות, והתיישבו בעיר הבירה.

אחרי מלחמת יוון, כאשר סלוניקי נפלה בידי היונים, נתחזקה ההגירה משם לתורכיה, ובשנת 1923 עם חלופי-האוכלוסין עזבו כמעט כולם את סלוניקי. העשירים שבהם התיישבו בערים הגדולות, וקהלות שבתאיות גדולות וקטנות קמו בקושטא, באיזמיר, באנקרה, בברוסה ובקוניה; הבינונים והעניים שבהם נפוצו בערים הקטנות בכל רחבי תורכיה האסיאתית.

בדרך כלל אפשר להגיד, שכל עוד ישבו השבתאים שלוים ושקטים בסלוניקי, מטרופולין שלהם, נזהרו מאוד לשמור על סודותיהם ותעלומות דתם, ואך מעט מזעיר נתגלה לחוקרים. אולם לאחר עברם לתורכיה ופיזורם החדש, נבעו מצפונותיהם ונתגלו לעין זרים. ההיסטוריוון הישיש אברהם גלאנטי נתן תיאור מקיף לחיי השבתאים ועברם, כשתים עשרה שנה לאחר צאתם מסלוניקי. והסופר התורכי אברהים עלא-אדדין ג'ובסא רכז את החומר שנצטבר בעתונות התורכית ובחוץ-לה. אלה היו מכתבים מבני הכת שכפרו בדתם, וגם חומר ממקורות אחרים.

בהיותי בסלוניקי ובשאר ערי תורכיה - עוד בשנת 1909 - באתי במגע עם כמה מאנשי הכת והתחקיתי על אמונתם. פרסמתי את החומר המקורי שהשגתי מידם בשנת 1943 ב"ספר תפלות השבתאים, שירות ותשבחות", המכיל את השירות והתשבחות המושרות בפי בני הכת בלוית תרגום עברי. זהו אוד מוצל מאש, שריד מספרות-הסתרים שלהם, שבדרך כלל ספה-תמה.
יצחק בן צבי
קישור:השבתאים בזמננו

Link: Following Shabtai Zvi