החזון הניאו-שבתאי של ד"ר אבי אלקיים

החזון הניאו-שבתאי של ד"ר אבי אלקיים -


אלקיים ידוע כמומחה בשבתאות וברעיונותיו של נביא השבתאות נתן העזתי. הוא עוסק גם בתחום הקשרים שבין המיסטיקה היהודית והסוּפית המוסלמית. "לדעתי, השבתאות וגם הפרנקיזם שבא בעקבותיו היו תופעות חיוביות בהחלט, ואפילו חיוניות להתפתחות תרבות עם ישראל שמנעו ממנו לקפוא על שמריו ולהתנוון - בוודאי השבתאות כפי שהתפתחה באימפריה העות'מאנית שלמעשׂה פיתחה רעיונות שונים של המיסטיקה הסוּפית המוסלמית. ובכך, אני הולך בניגוד לגרשום שלום שכלל לא הבין את השבתאות, לפחות זאת המזרחית, וראה אותה רק במשקפיים מערביים ופרוטסטנטיים. שלום ורוב חוקרי הקבלה האחרים לא באמת הבינו מה זה השבתאות.


השבתאות כיום קיימת בצורת כת "הדונמה" בתורכיה [יש שאומרים שאטאטורק היה שייך לכּת זו]. יצא לי להיפגש עם אנשיהם. הם היום בשלבי ניוון וירידה רוב הדור הצעיר שלהם עובר תהליכי "חילוּן" במסגרת החברה התורכית ויש סכנה אמיתית שהוא יתבולל ויעלם לחלוטין. יכול להיות שהשבתאות תפרח דווקא במקום אחר. אני רואה בתרבות ה”ניו-איג'" קיימת היום בישׂראל מעין "ניאו שבתאות" דהיינו רוחניות יהודית שבמרכזה לא עומדים קיום התורה והמצוות. זאת רוחניות שלא שואבת את הלגיטימציה שלה מעולם ההלכה ונבנית ללא זיקה לעולם ההלכה . לדעתי זאת התפתחות חשובה וחיובית ביותר.
קישור: החזון הניאו-שבתאי של ד"ר אבי אלקיים

שבתי צבי,דונמה, חג פורים, אורגיה ו חילופי זוגות

** מאמיניו של שבתאי צבי המשיכו לנהל את חייהם בהיחבא במסגרת הכת התורכית של הדומנה, שפעילויותיה נמשכות עד היום, כפי שדווח בהרחבה השנה, אפילו על ידי העיתון הרציני והשקול ג'רוסלם פוסט.

** עמוד 121 - הדומנה הפכה את חג פורים השבתאי לאורגיה שנתית, שבה החליפו חבריה את בנות זוגם בטקס שכונה: "כיבוי האורות". הדומנה הצדיקה את אורגיות הפורים שלה, וכמו כן גם את הנוהג של חבריה לחלוק את נשותיהם עם שאר החברים וכן מעורבותם בפעילויות מיניות נוספות, בכך שציטטו תקדימים מקראיים.

קישור לכתבה

"חג הכבש" בעיקבות שבתי צבי

"חג הכבש" בכ"ב באדר

עיקרו של חג זה הוא סעודת ערב חגיגית של שתי משפחות, שבסיומה כיבוי אורות וקיום חילופי זוגות. הנולדים מיחסי מין אלה נחשבים בדונמה למקודשים. כמו כן ידוע על נוסחים שונים של תפילות בדונמה, בהן משתקפים ניגודים גדולים בין שתי תפיסות באשר למעמדו של שבתאי צבי, שחלק מהדונמה מתפללים אליו כאל אלוהות וחלק רואים בו משיח בשר ודם בלבד.

קישור : דונמה

following shabtai zvi

שבתי צבי ראש השנה לאילן

ט"ו בשבט ראש השנה לאילן

שבתי צבי

מאת בועז הוס

רק במאה ה-18 החל ט"ו בשבט להיחשב מועד חשוב בלוח השנה היהודי. הסיבה היא ש"ראש השנה לאילן" נתפש על יד השבתאים כחגו של משיחם שבתי צבי, והם המציאו טקסים מיוחדים למועד זה, ובהם אכילת פירות, שירות ותפילות, שנועדו להשלים את התיקון ששבתי צבי החל בו, ולקרב את הגאולה השלמה קישור לכתבה following shabtai zvi

ט"ו בשבט ראש השנה לאילן שבתי צבי

לכבוד ט"ו בשבט

פיוט שבתאי לט"ו בשבט

אבנר פרץ

קישור : שבתי צבי

following shabtai zvi

שלום טורכיה אהוד בן עזר

שָלום טורקיה

שעון החול במישטר האיסלמו-"דמוקראטי" שלָך הולך ואוזל ובקרוב יחולל בך הצבא, כבעבר, הפיכה שילטונית ויכונן בך מישטר צבאי כדי להבטיח את ערכי החילוניות ואת המשך מורשתו החוקתית של מייסד טורקיה המודרנית כמאל אתא טורק והמשך היחסים האיתנים, הביטחוניים והאסטראטגיים שלך עם ישראל –

כי אם לא – אזיי את צועדת במהירות לקראת הפיכתך לאיראן שנייה, להפניית עורף לאירופה, לעוני, לרעב, לבערות, לשואה כלכלית ולהתגברות הטרור בתחומך, שעלול לגרור אותך לתוהו ובוהו איסלאמי.

ההמונים המשולהבים שלך, אלה המוסתים, היוצאים לרחובות, המביעים שינאה לישראל, ליהודים, והרואים בכמאל אתא טורק יהודי מכת הדנמה שהרעיל את נפש האומה התורכית האיסלאמית – הם-הם הקברנים שלך! כן, את עוד תתגעגעי לקשרים ההדוקים שהיו לך עם ישראל!

ובינתיים, אפשר כבר להגיד בקול רם, אפשר כבר לצעוק בחוצות ישראל – ללא צנזורה! – וכבר מבלי חשש של פגיעה באינטרסים של יחסינו איתך – שאת ביצעת את הג'נוסייד המודרני הראשון כאשר טבחת את הארמנים באסיה הקטנה, זוועה מתמשכת שעליה כתב הסופר היהודי-גרמני-וינאי פרנץ ורפל את ספרו הבלתי-נשכח "40 הימים של מוסה דאג".

כן, החל מאפריל 1915 את פתחת ברצח מיליון עד מיליון וחצי ארמנים, ובהגליית הנותרים, ואלמלא עמדו להגנת היישוב העברי בארץ-ישראל שגריר ארה"ב באיסטנבול הנרי מורגנטאו (האב), ומאחוריו עוצמתה של ארה"ב, שהיתה עדיין ניטראלית, ושתדלנות יהודיה – היה כארמנים הטבוחים גם גורלנו שלנו, היהודים בארץ-ישראל, וגם גורל משפחתי בפתח-תקווה, ואני לא הייתי נולד.

ואני מזכיר לָך, תורכיה, קטע עות'מני קטן מביקורו המפחיד של הגנרל ג'מאל פאשה בראשון לציון בשנת 1915, בתקופה שבה הוא שלט בגורלו של היישוב העברי בארץ-ישראל. (וזאת מתוך ספרי "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה", עם עובד ויד יצחק בן צבי, 1993). בן-דודי המבוגר ממני עמנואל אומר לי שעל מה שקורה איתם היום היה אברהם שפירא אומר: "אַ תֶּרְכּ אִיז אַ תֶּרְכּ!" –

בקבוקי היין והקוניאק ריקים-למחצה. הקצינים התורכים להוטים לשתות, ופחות מכך טועמים מהתבשילים, למרות שאלה הוכנו ממצרכי-מזון שנעשו נדירים בימי המלחמה. פה ושם מותר כפתור בבגד-השרד, בגלל השרב המעיק של טרם אביב. מחלונות ביתו של ראש ועד-המושבה, מבין ברושים ודקלים, נשקפים שמיים אפורים, מוזרים, ללא תכלת וענן, רק שמש חמסין עמומה, מוקפת אובך מואר.

"נרים עוד כוס," פוקד הגנרל, במצב-רוח מרומם, "לבריאות ולרפואה, על כך לא חל עלינו, המאמינים, איסור הנביא, ולניצחון בכל החזיתות על צבאות הכופרים האנגלים, הרוסים והצרפתים!"

התורכים שותים בדבקות, והמארחים כמו לצאת ידי חובה.

"כאשר ראיתי את תהלוכת ילדי בית-הספר, שנערכה לכבודי," ממשיך ג'מאל-פחה, "נזכרתי, איך באנאטוליה הילדים של הארמנים היו אומרים עלי: 'הנה הולך הרוצח של הארמנים'!" הוא צוחק.

מלוויו צוחקים אחריו, והמארחים, ובהם שפירא, אנוסים לחייך.

"בתחנה אחת באנטוליה חיכו לרכבת מאות ארמנים רעבים וחולים בטיפוס. שכבו על יד המסילה הראשית, ובצדדים. כאשר הגיעה הרכבת, נהג-הקטר ראה אותם אבל המשיך לנסוע ופצע רבים מהם בגלגליו. אחר-כך קפץ בתרועת ניצחון מהקטר, ניגש אלי, שיפשף את ידיו והודיע לי: 'מחצתי את החזירים הללו!' כך הוא אמר, 'חזירים...'!"

הגנרל צוחק, ושוב הכל צוחקים אחריו, אלה בהנאה ובצייתנות, ואלה כמי שכפאם שד.

"זקן אחד משלנו העמיד בשורה ילדות ארמניות יפהפיות, בנות שתים-עשרה, ארבע-עשרה. לא יותר מבוגרות מהבנות שלכם, וגם מפותחות כמוהן... הרכיב משקפיים כדי שיוכל לבדוק אותן טוב יותר, מישש אותן, ולבסוף בחר ילדה אחת, אולי בת שלוש-עשרה, קנה אותה תמורת שש מג'ידיות, וליקק את שפתיו. שש מג'ידיות..."

ושוב צוחק, ובצוחקים אחריו יש גוונים ובני-קול שונים, בייחוד מגזים חסן-ביי.

"רק אלוהים יודע מה יקרה לכל עם, לכל איזור בממלכתנו, שלא יהיה נאמן לשלטון העות'מני," ממשיך הגנרל.

הפעם איש אינו צוחק. מתחת למפת השולחן מקמץ שפירא אגרופיו עד כדי כאב, ועיניו משוטטות סביב. הוא משתדל לא לפגוש במבטו של הגנרל, כדי שלא להתפרץ.

"כאשר הייתי מושל כללי של בגדד, פקדתי על אחד הוואזירים שלי להשלים סלילת כביש תוך שבוע. הוא ניסה להוכיח לי שהדבר בלתי-אפשרי. אמרתי לו: 'חוסיין-ביי, אם אתה לא ממלא את הפקודה, אני תולה אותך!' – מאז קראו לי שם, התליין! – "

"יום אחד תליתי, בכיכר מול הסארייה, בית-הממשלה ביפו, פקיד מכס נוצרי," שמח חסן-ביי לתרום לשיחה מניסיונו. "היה שמן, ככה... והתליין חסר-ניסיון כי התלמד מקודם רק לשחוט כבשים. וככה, נקרע החבל בשעת התלייה. פקדתי להעלות את הפקיד פעם שנייה על העץ, וככה, שוב נקרע החבל בגלל שהיה הגוף שלו כזה כבד... הבוגד התחנן וביקש ממני רחמים. הוא הכחיש שמחלון המשרד שלו בבית-הגומרוק, בית-המכס שבנמל – אותת בממחטה לבנה לספינות הצרפתיות שהפגיזו את יפו. וככה, בידיים שלי, הייתי מוכרח ללמד את התליין איך לתלות את הכופר, בפעם השלישית, ועודדתי את המתנדבים למלחמת הקודש..." הוא מתפאר.

שתיקה כבדה מתפרשת סביב. ג'מאל-פחה נוכח שהמארחים לא מתלהבים כמוהו וכחסן-ביי מהחלפת חוויות על תליות, והוא צוחק: "מוטב שנשנה את הנושא, שמארחינו הנכבדים כנראה עוד לא בקיאים בו. גם אצלכם, בפתח-תקווה, יש בנות יפות?"

עיני חסן-ביי נוצצות למשמע הדברים. סבלנות שפירא פוקעת והוא מתכוון לקום ולענות לגנרל. חבריו עוצרים בו בחשאי.

"בנותינו יפות אבל הצרפתית שמדבר הגנרל יפה עוד יותר, כמו פריסאי אמיתי," מחמיאה לג'מאל-פחה אשת ראש-הוועד, לרמוז לו שהוא אמור להיות איש תרבותי, ולהסיר מדעתו מחשבות זימה. את הצרפתית המשובחת שבפיו שיכלל הגנרל בביקוריו התכופים בפריס, אשר על נפלאותיה החליף קודם-לכן רשמים עם בעלת-הבית, הדוברת צרפתית. הזכיר גם את הרקדנית המפורסמת איזדורה דנקן, שזכה לראותה מחוללת על הבמה.

"פריס..." עיני המצביא התורכי מצטעפות בערגה, כמעלה בזיכרונו את תענוגות העבר, אך מיד הוא מתעשת. "אני מצטער מאוד שהצרפתים לא שמעו לעצתי, והצטרפו למלחמה נגדנו!"

הוא שולף את שעונו, נועץ בו כמי ששעתו קצרה, קם, מיישר את מעילו בעל הכותפות המוזהבות, הקלועות דרגות גנרל, ומסכם את הביקור:

"אתמול נתתי מתנה גדולה לתושבי ראשון-לציון, היום אני רוצה להציע מתנה גדולה עוד יותר לאיכרי פתח-תקוה."

כל השומעים דרוכים מאוד.

"ראיתי את הפרדסים, את כרמי הגפנים והשקדים, התרשמתי מאוד מהחריצות שלכם והייתי נהנה מאוד אם תסכימו לבוא להתיישב בכפרי הארמנים הריקים באנאטוליה. הייתי משתדל לתת לכם קרקע ועזרה והקלות רבות לפתח את החקלאות – שם, לא בארץ-ישראל! לכך לא אסכים לעולם!"

בדממה הנופלת מעז רק שפירא, המצליח בקושי לכלוא כל אותו זמן את זעמו, לקום כדי להסביר לגנרל שאנשי פתח-תקוה לעולם לא יעזבו את מקומם –

[בד"כ אני נוהג בכתיב – תורכיה לתקופה שלפני אתא טורק, וטורקיה לאחריה ועד היום]

אהוד בן עזר

שבתי צבי ירוק

שבתי צבי ירוק

שבתי צבי הקיף את העיר שבע פעמים, כשהוא לבוש בגד בצבע ירוק - צבעה של ספירת התפארת

תלמידיו הלכו אחריו כאחוזי דיבוק של שמחה ושאר יהודי העיר, המומים מהשפעתו על הקאדי, השתאו לנוכח המחזה

קישור לכתבה

following shabtai zvi

אסתר היא סוד שבתי צבי, דונמה, שבתאי צבי

אסתר היא סוד שבתי צבי

רחל אליאור

following shabtai zvi

Dönmeh דונמה שבתאי צבי, שבתאים

כמאתים ושמונים ושמונה שנים עברו מאז המיר שבתי צבי את דתו, וכת השבתאים ממשיכה את קיומה כעדה סגורה ומסוגרת, קיום סתרים למחצה - עד היום הזה; זו היא הכת היהודית-המושלמנית, כפי שקרא לה בצדק חוקרה היהודי, א. דאנון, שאמנם יהודית היא לפי גזעה ומוצאה, וכן לפי מרבית מנהגיה ודעותיה, נוסף על האמונה בשבתי צבי והנובע ממנה; אולם, קיומה הארוך במסגרת דת האישלאם וכן הלשון התורכית השלטת בקרבה הטביעו עליה את חותמם עד שקבלה צורה תורכית-מושלימית מובהקת בכל הופעותיה, פרט לפולחנה הדתי החשאי

יצחק בן צבי

following  shbtai zvi donme

israel

following Shabtai Zvi Donme

Ulcinj, Montenegro

Donmeh

Following Shabtai Zvi

Sabbatai Sevi

Exhibition – Nechama Levendel & Nadav Bloch

In October 2007, while on an artistic journey through the Balkans, the artists Nechama Levendel and Nadav Bloch were invited to exhibit their work in the municipal gallery of Ulcinj in Montenegro, on the border with Albania.
The gallery was located in a three-story stone building in the center of an archeological site in the old town of Ulcinj. On a preparatory visit to the gallery, the artists climbed to the third floor, where, to their amazement, they discovered a niche in one of the walls over which two Stars of David (Magen David) and on the facing wall two trees were engraved in the stone. The reply to their questions as to the origin of these symbols was that the building had served as the study house of the Messiah Shabtai Zvi and his followers.
Nechama and Nadav, as Jews and as artists, were intrigued by the subject and delved into the saga of the Messiah Shabtai Zvi, which had caused such a shock to the exiled and hunted 17th century Jewish communities. In the second half of the 17th century the Turkish Sultan banished Shabtai Zvi to the farthest corner of the Turkish Empire – the town of Ulcinj, then in Albania. Various sources tell that on Yom Kippur Shabtai Zvi went outside, recited "Shema Israel" and the mosque across the street collapsed, as Shabtai Zvi died. The remains of the mosque can still be seen across the street from the gallery. Shabtai Zvi died in Ulcinj and was buried there, presumably under a false name. The grave is in a closed building and is considered holy.
In May 2008 the artists returned to the town of Ulcinj, and used the gallery as a studio in which they spent two months working on this project. The work process became part of the exhibition entitled "Following Shabtai Zvi", which was shown in Ulcinj, Montenegro, at the Shkodra University in Albania and at the National Gallery in Tirana, Albania.
Nadav Bloch chose to paint on jute (burlap) sacks that were used for coffee, on the premise that trade routes were conduits of culture, through stories and tales told by the merchants about lifestyles, tradition and religion. Kabalistic literature inspired the creation process. Soft colors serve as a background to the design of spheres, upon which appear combinations of numbers and letters taken from Kabala mysticism. In his work, Nadav attempts to examine and interpret the secrets of Messianic faith created by Judaism as a longing for redemption and as a quest for insight and meaning in our spiritual and material lives.
Nechama Levendel shows objects created from books. She received the books from local residents, to which she added motifs concerned with the Shabtai Zvi theme and other local materials: gauze bandages, candle-wax from churches, shoe-polish and so on. The book, which is present in most cultures, sends a material and a spiritual message. In the work process, the book loses its original designation and becomes the bearer of a new visual message, beyond language, comprehensible to every spectator. The book holds a secret. The works are symbolic. Every book tells its unique story.

Opening: January 3rd, 2009 at 18:00
Closing: January 23rd, 2009 at 12:00
Tova Osman Art Gallery
100 Ben-Yehuda St., Tel-Aviv

link following shabtai zvi

Sabbatai Sevi

shabbetai zevi

DUNME דונמה - בעקבות שבתאי צבי

ד ו נ מ ה

"בעקבות שבתאי צבי"

תערוכה – נחמה לבנדל - נדב בלוך

בחודש אוקטובר 2007 דרך מסע אמנותי בחבל הבלקן הוזמנו האמנים נחמה לבנדל ונדב בלוך להציג בגלריה העירונית בעיר אולצין שבמונטה נגרו הגובלת עם אלבניה.
הגלריה, בנויה אבן , שלוש קומות , שוכנת במרכז אתר ארכיאולוגי בעיר העתיקה אולצין.
בביקור הכנה לתערוכה עלו האמנים לקומה השלישית והופתעו לגלות גומחה באחד מקירות הגלריה ומעליה שני סמלי מגן דוד מסותתים באבן ועל הקיר ממול גומחת אבן נוספת ולצידיה שני עצים מסותתים באבן.
לשאלתם לפשר הסמלים בקירות נענו, שכאן במקום זה היה בית התלמוד של המשיח שבתאי צבי וקהילת המאמינים שבאו בעקבותיו.

נחמה לבנדל ונדב בלוך כיהודים וכאמנים מצאו פיתוי ועניין להחשף לנושא והחלו לעסוק בפרשת המשיח שבתאי צבי שגרמה זעזוע כבד בעם היהודי שהוגלה מארצו ונרדף באכזריות.

במחצית השניה של המאה ה 17 הוגלה שבתאי צבי ע"י הסולטאן התורכי לקצה גבול האימפריה העותמאנית לעיר אולצין שהייתה אז באלבניה. לפי סיפורים ממקורות שונים יצא שבתאי צבי ביום כיפור וקרא בקול גדול שמע ישראל והמסגד ממול קרס ובו במקום שבתאי צבי מת . את שרידי המסגד ניתן לראות גם היום ממול הגלריה.
שבתאי צבי מצא את מותו באולצין וכנראה נקבר שם בשם אחר. הקבר נמצא במבנה סגור ונחשב למקום קדוש.
כחצי שנה לאחר מכן במאי 2008 חזרו האמנים לעיר אולצין והפכו את הגלריה לסטודיו ליצירת עבודות בנושא , במשך כחדשים ימים עבדו במקום.
תהליך היצירה הווה חלק מהתערוכה שנקראה " בעקבות שבתאי צבי" התערוכה הוצגה באולצין - מונטה נגרו , באוניברסיטה בשקודרה , אלבניה ובגלריה הלאומית בטירנה , אלבניה.

נדב בלוך בחר ליצור את עבודותיו על גבי שקי יוטה ששימשו בעבר שקי קפה, מתוך מחשבה שבנתיבי המסחר עוברת גם תרבות , בסיפורים ובמעשיות שמספרים הסוחרים ביניהם עוברים
גם סיפורי אורח חיים , מסורת ודת.
השראה מתוך ספרות קבלית שימשה את נדב כחומר ליצירה , שימוש בצבעים רכים כרקע ליצירת ספירות כמצע לכתיבת צירופי אותיות וטכסט שנדלה מתוך עיון בתורת הנסתר.
בעבודתו מנסה נדב לתהות ולפענח את סוד האמונה המשיחית שיצרה היהדות בכמיהה לגאולה מגורל חיי האדם המחפש תובנות ומשמעויות לחיים החומריים והרוחניים.

נחמה לבנדל מציגה אובייקטים מספרים.
את הספרים לעבודתה קבלה מהתושבים במקום להם הוסיפה מוטיבים הקשורים לנושא וחומרים מקומיים כגון : תחבושות גזה, שעוות נרות מכנסיות , משחת נעליים צבע ועוד.
הספר, שנמצא ברוב התרבויות בא להעביר מסר כלשהו גשמי ורוחני. בתהליך העבודה מאבד הספר את ייעודו המקורי והופך בעל מסר חדש, ויזואלי מעבר כל שפה , ברור לכל צופה, הספר טומן בחובו סוד.
העבודות הן סימבוליות וכל ספר מספר את סיפורו האישי.

פתיחה : מוצ"ש ז' בטבת תשס"ט 03.01.2009 בשעה 1800
נעילה : יום שישי כ"ז בטבת תשס"ט 23.01.2009 בשעה 1200

גלריה טובה אוסמן - בן-יהודה 100 ת"א

Israel

Dönmeh