אסי דיין, נוף פסיכותי

אסי דיין, נוף פסיכותי

אודי דיין חרש ברזל

עורב, עבודה של אודי דיין

אודי דיין חרש ברזל

"בנדיבותו ואדיבותו של כושי [שמעון רימון], אני מקבל דרור לדמיוני, חובר הומור עם כישרון יצירתי
ֿ[סליחה על עדות הנחתום על עיסתו...] וניסיון טכני די עשיר, בעזרתם אני ממלא את המקום בעבודות ברזל,
החל מ"דון קישוט" המיתולוגי הדוהר על אופנועו הישן מהכפר, ותוקף את טחנת הרוח שמוטת הכנפיים, היא-היא הטחנה המקורית ששאבה את מי באר-המנוחה ועד לקבוצת הינשופים הזועפים עם ראשי הבטון "ששומרים" על החורבה העתיקה מפני בוזזים."
אודי דיין

אביבה גור-שילה 1933-2006

והיא הפעימה 
מאת: אביבה גור שילה

ההוצאה:
הקיבוץ המאוחד

הקורא בקובץ השירים המנופה, הצלול ובהיר הביטוי והיא הפעימה מאת אביבה גור שילה, שחקנית, משוררת, מתרגמת ועורכת, אשר הלכה לעולמה ב-2006, אינו יכול שלא לחוש כיצד מתמסרות המילים הנובעות מחוויית היחיד למרחבי נוף טבע ואדם, ונעשות מקשה אחת בכוח מבט נפשי-רוחני הפועם בעדינות ובשבירות.
עם זאת אינו נמנע גם מן החושני ומהכמיהה הארוטית, ובמקביל מהדהד חוויית בדידות, עצב קיומי וסופיות שאין אדם יכול לחמוק מהם.
יש משירי הספר והיא הפעימה שכבר ראו אור בצליל נודד , ספרה היחיד של אביבה גור שילה אשר יצא בעבר בהוצאת 'אלף'. שירים רבים אחרים נמצאו במגירותיה כטיוטות. אלמלא נפטרה בטרם עת, היו ודאי רואים אור בכתבי- עת ובמוספי הספרות בהם נהגה לפרסם את שיריה, ומוצאים לבסוף את מקומם בספר שירים נוסף.

אביבה גור-שילה(2006-1933) נולדה בריגה לטבייה, ביתם של מרים ברנשטיין-כהן ומיכאל גור, שחקנים וממייסדי התיאטרון העברי בארץ. סבה של אביבה מצד אמה היה ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן שישב עם תיאודור הרצל בקונגרסים הציוניים בבל ועלה עם משפחתו ארצה ב-1906. אביה היה נצר לאנוסי ספרד, נצר לגאון רבי אליהו הג"רא.
ב-1951 החלה אביבה גור-שילה לשחק בתיאטרון הקאמרי, בהמשך שיחקה בתיאטראות נוספים ואף על בימות ברודווי. כמו כן עסקה בתרגום ועריכת ספרים במשך 15 שנה.
קובץ שירים זה ממבחר כתיבתה הוא גלעד לזכרה.
קישור: טקסט

אודי דיין, דן חמיצר

"יצירות בברזל" בקפה בגלריה בבית ג.ר.א.ס בנשר

"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא בערתיה, לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא"

"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא בערתיה, לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".
ואפשר לאומרו בעברית:
"כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהא הפקר כעפר הארץ".

אסי דיין, אודי דיין, גלריה לבנדל בלוך עין-הוד

צילם:שאול גולן
תערוכה

גלריה לבנדל - בלוך
מתכבדים להזמינכם לתערוכה

אסי דיין - ציור
אודי דיין - פיסול


פתיחה : חוהמ”פ , שבת יט אייר תש”ע
3.4.2010 שעה 12:30

דברי פתיחה

גב’ רות דיין

ראש המועצה חוף הכרמל
מר כרמל סלע


בחסות חאן ויקב סמדר , זכרון יעקב


גלריה לבנדל - בלוך כפר אמנים עין - הוד
פרטים : 0544546530 levendelbloch@yahoo.com

דן חמיצר כותב על העבודה של אודי דיין

ציפור עבודה של אודי דיין

דן חמיצר כותב על העבודה של אודי דיין
גלריה לבנדל בלוך
עין הוד

אודי דיין אמן משחרר

ניסיתי להגדיר לעצמי מה עושה את יצירותיו של אודי דיין כל כך מיוחדות בעיני
שכן בכל פעם שפגשתי יצירה משלו התמלאתי מעין חדווה עולצת חסרת פשר , סוג של תחושה בלתי אמצעית , שונה לגמרי מקשת האפשרויות שמוכרות לי מול יצירות אמנות אחרות .
המפגש עם יצירותיו לא נמצא בכלל על סולם השיפוט , ההשוואה או ההערכה המקצועית - הוא דומה יותר למפגש של אדם עם נופים חדשים ,צמחים מרתקים או בעלי חי שאותם לא הכיר.
אודי אינו אמן ממחזר או אמן מייצר הוא להגדרתי "אמן משחרר" – הוא זכה למתת ייחודי בעזרתו הוא מצליח לשחרר מהחומר את שאר הרוח שכנראה שוכן בו מאז ומעולם אבל אנחנו לא השכלנו לחזות בו בלעדיו.
והמתנה הזו איננה רק כישרונו הרב ,חריצותו או מקצוענותו השלמה- היא מחייבת חפות מוחלטת מכל אינטרס תועלתני ,חברתי או תרבותי שכן אחרת "שכינת החומרים" ודאי לא הייתה מעניקה לו את חליל הקסם הנדיר שאפשר לו להמחיש בפנינו כאן בספר את "חזון הגרוטאות היבשות" שקם וצועד אחריו במגוון מדהים של ברואי דיין חיוני כל כך.

דן חמיצר

אסי דיין, אודי דיין, תערוכה גלריה לבנדל בלוך

גלריה לבנדל - בלוך
מתכבדים להזמינכם לתערוכה

אסי דיין - ציור
אודי דיין - פיסול


פתיחה : חוהמ”פ , שבת יט אייר תש”ע
3.4.2010 שעה 12:30

דברי פתיחה

גב’ רות דיין

ראש המועצה חוף הכרמל
מר כרמל סלע


בחסות חאן ויקב סמדר , זכרון יעקב


גלריה לבנדל - בלוך כפר אמנים עין - הוד
פרטים : 0544546530 levendelbloch@yahoo.com

חיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות

שיר שכתב אסי דיין לאמו בת ה - 92

שיר שכתב אסי דיין לאמו בת ה - 92

לאימא בת התשעים ושתיים

מבנך בן הששים ושלוש

המדדה אחרייך

מנסה בשארית כוחו וגמגומו

לזכות בגן או שניים

שידביקו אותך במרוץ היומי

אל חדוות התנועה ומאור הפנים

שבהם את זוללת חיים שאפילו הנצח מרכין זמנים

והזיקנה מאבדת את שמה הרע

כשאת דוהרת בכבישים

חוצה אנשים וחוצת ישראל

כועסת על המדינה שמתנהלת תפל

ושמחה ממרום גילך

שפעם כל זה ייגמר

ואת תישארי לעזור לנגמלים

מאימת השררה מקץ החזון

עוד תפריחי בית אבות

מול בן גוריון

ושם תגדלי את שארית בניך שהיו ונשארו זקוקים לחסדייך

ואני שהתנחלתי על ברכייך

מברך אותך לכל אריכות ימים

כי שלי הולכים ונכשלים

ואם לא את לא הייתי עובר את השישים

כי מכל נכסי ומעשי נותרה רק את

נאמנה ל"אימא יש רק אחת"

ומכל האמהות

זו את.

התינוק שלך, פיקול.
addthis
דרג את התוכן:
0
מומלץלא מומלץ

אסי דיין

אסי דיין

כשם שמעולם לא טענתי שאני שחקן (בדרכון אני 'סטודנט'), כך גם לגבי הציור. בשני הנושאים האלה אני פועל על סמך איזה 'ניחוש אינטואיטיבי'. מאחר ואני איטר, ייתכן שמח ימין מנהל את חיי בנתיב שבו המרחב, הצורה, הלוגיקה הפורמאלית ובריחת השפה אל המופשט, כל אלה הם בעצם מין נכות נחמדה במשחק וציור

פתיחת התערוכה "ראש בראש" אלברט גבאי עין הוד

מצא עוד סרטים כאלה ב-Ein Hod עין הוד

תערוכה "ראש בראש"אלברט גבאי עין הוד

מצא עוד סרטים כאלה ב-Ein Hod עין הוד

תערוכה
"ראש בראש"
אלברט גבאי
עין הוד

געגועים לסורמלו, גברי בנאי

The Donme, Jewish Converts

Marc David Baer, The Donme, Jewish Converts, Muslim Revolutionaries, and Secular Turks, 2010.

Review by Yitzchak Kerem*

This fascinating work on the internal character of the Donme after their transfer in ca. 1923 from Salonika to Turkey; to primarily Istanbul, and the identities of many of their elite fills in many gaps about their identity throughout the 20th century. Baer traces earlier migrations of affluent Deunme to the Ottoman capital, Istanbul, in the late 19th century; already establishing businesses and settlement patterns. Affluent Salonikan Deunme like the Kapanci family set up commercial networks in Central and Western Europe in the early 20th century. Baer depicts their active role in tobacco business in Salonika, Kavala, Germany, and Turkey. After the fall of Salonika to the Greeks in 1912, many Donme migrated to Istanbul until the end of WWI.

He depicted in Salonika the Donme school of Semsi Efendi, where Mustafa Kemal Attaturk studied, and the school set up by Yakubi sect Salonika mayor Hamdi Bey called Selimiye. Initially in 1873 Semsi Bey set up a school in the tiny mosque of the Karakas Donme neighborhood of Sinancik, but was later assisted by Governor Galip Pasha to build a new building. He moved later to another location, but had to close due to attacks by bigoted Muslim mobs in 1891 and declined enrollment. He opened another school and it closed after being attacked. He finally continued instruction at night in the homes of students. He also paved the way for educating Donme girls, starting in pre-school. Previously, the Donme of Salonika were viewed as a static population, which was scorned by the Muslims, but not afflicted. His pedagogical model inspired the founding of the Donme Terraki (by the Kapanci sect) and Feyziye schools (by the Karakas sect in 1883-4).Baer adds much to our knowledge of the Deunme settlement in Ottoman Salonika; also using Ottoman street names; many previously little known or unknown.

The Terraki and Feyziye schools modernized the Donme, furthered commerce, modern education, literature, and civil service, and produced a new path for reform and morality. The Donme would be a part of the Young Turk movement, and part of the national leadership after the ousting of Sultan Abdulhamid. Journalist Osman Tevfik, editor of Mutalaa (Contemplation) was Attaturk’s teacher of calligraphy and penmanship at the military preparatory school in Salonika. Tevfik’s son Ahmet Emin Yalmin also studied at the military preparatory school and had been a student of Semsi Bey at the Feyziye in the 1890s. Yalmin would be a noted journalist and newspaper editor in Istanbul by the 1920s and would come under attack as a traitor to Turkey as a Donme and after publishing numerous articles in the press explaining the nature
and identity of the Deunme.

Baer noted the rivalries between the Kapanci elite merchants and how this led to splits in schools, but they came back for the common good. This was particularly noticeable after the Donme was transferred to Istanbul in the early 1920s.

Baer did not deal extensively with the actual transfer of the Deunme to Istanbul and hardly depicted an extensive account or testimony, but he noted Donme efforts prevent it and some stastics and details. He noted that there were efforts to send them as far as Samsun and elsewhere, but eventually most gravitated to Istanbul. He minimalized how the Salonikan rabbis refused to recognize them as Jews, and omitted rabbinical fears and rulings against them for alleged wifeswamping and problems of mamzerut (bastardization).

While using Turkish and Greek sources on the Donme, he didn’t use the main known articles and books published in Israel or by Israeli scholars on the Donme by Barnai, myself (Kerem), Benayahu, Liebes, and even Chernish, Gad Nasi and Recanati. In depicting attacks against the Donme in the press in Istanbul in the 1920s, he brings up allegations of wifeswamping amongst the Donme and limited it to the Karakas sect.

He noted that those two hundred Donme who showed Albanian or Serbian citizen or origin could stay in Salonika. A few noted Kapanci merchants and bankers were enabled to remain, and overcame legal and economic obstacles, but most were transferred to Istanbul. Baer’s references to Deunme in Monastir and elsewhere in the ex-Yugoslavia confirmed past rumors or theories, and pointed to their settlement and professional activities there.

Baer showed how the Donme organized in Istanbul in the 1920s, and the problems they had in Turkish society. The journalists Yalman and the Sertels (the couple Mehmet Zekeriya and his wife Sabiha) faced arrests, shutdowns, censorship, lawsuits, and imprisonment. The Sertels founded Resimli Gazete (Illustrated Monthly) which existed between 1924 and 1930. Like Yalman, they were very critical of the government, and came into great conflict with the government. In 1934 Yalman and Sertel collaborated in the publishing of Tan (Dawn) for two years, and clashed with Kemalists and the nationalist Cumhuriyet newspaper.Tan accused its rival of defending fascist propaganda in Turkey and Cumhuriyet accused Tan of spreading ommunist propaganda.

In WWII Yalman restablished Vatan, was closed in 1942 for discussing Charlie Chaplain’s The Great Disaster which mimicked Hitler, criticized facism, and sided with the persecuted Jews of Europe. In 1944 the newspaper was closed again for protesting the Varlik Vergisi, the wealth tax, which played a devastating role against the Donme; as well as against the Jews, and other minorities.

In Istanbul, Baer depicted the settlement of Kapanci in the Nisantas and Tesvikye neighborhoods. The Deunme took the homes of Greek-Orthodox transferred to Greece. He noted how the Karakas, Kapanci, and Yakubis left Salonika at different times and settled separately in Istanbul. Those Donme who excelled in fabrics, timber, and tobacco in Salonika found adverse available opportunities in Turkey, but adjusted. He noted details of the Karakas Feziye school in Nisantas, and other details of Donme settlement in those neighborhoods. He also interviewed descendants of the leading Kapanci merchant family Akif in Niantas. He also noted that the Karakas mainly settled in Bakirkoy, Bayezid, and Sultanahmet. He gave some details of the Karakas, Kibar, Dilber, and Balci merchants.The Kapanci Terakki school in Istanbul was established in Sisli. Girls were not allowed to wear head scarf coverings there. In 1925 Sabiha Sertel became general inspector at that school. The Kapancis were not only affluent tobacco and textile merchants, but ambassadors.

In the political sphere Mehmet Cavid of the Karakas sect was Finance Minister in the 1910s and Kapanci Ahmet Tevfik Ehat served as Finance Minister from 1920 until 1923.

In the 1920s, Istanbul Donme Karakas journalist Rustu turned against the Donme and wanted to reveal their true identity to Turkish society, and unsuccessfully incited the parliament to promulgate laws against them. In defense of the Donme Yalman published depictions of the Yakubis, their preservation of the fate, and active Sufi affiliation.

Baer noted depictions of Galante and the Karakas Gorva of the Donme in the 1930s.
His depiction of the Karakas and Kapanci sections of the main Donme cemetery of Bulbuldere in Uskudar, Istanbul, is extremely valuable and vivid. The Kapancis, unlike other Mulsims and Donme, had photos on their tombs. They refer to themselves as Salonikans and in the 1930s, many died in their early 50s. The tomb inscriptions reveal many biographical details of personalities. Contrary to this, the Karakas tombs are very simple and modest. Unfortuantely, he did not consult my research in that cemetery and in others that was published in historical scholarly and genealogy publications, and it would have been of interest to see how other finds complemented and contrasted what he found.

In WWII, many Donme merchants dealing in commerce with Germany were rejected and considered by the latter as Jews.During the imposition of the 1942 Luxury Tax, the Donme faced much public scrutiny and were attacked in the press. In Salonika, Mehmet Kapanci’s villa was taken over by the Nazi administration.

In Salonika the Donme were active in Ottomanism. However in the Turkish Republic, they were challenged as true Muslims, and discriminated as Jews and foreigners. The minority group the Alevi were discriminated against under Ottoman rule, but in Turkey they thrived and have undergone a renaiisance. In modern Turkey the Donme ave dissipated.

Yalman was severly injured in an assassination attempt in 1952, but survived. In his memoirs, he downplayed his Jewish/Deunme background and all the articles he wrote in the Turksih press in defense of the Deunme.

Baer utilized effectively sources he found in Greece and contemporary Turkey, but overlooked significant prior research and publications from Israeli scholars. Nonetheless, this is an important and revealing work that should be consulted and purchased by all those interested in Sephardic, Greek, Ototman, and modern Turkish studies.

------------------------------

* Yitzchak Kerem is an historian on Sephardic Jewry at the Hebrew University of Jerusalem. He has been the editor of Sefarad, the Sephardic newsletter, since 1991. He is also a former radio moderator of "Diaspora Jewry" (Reshet Bet and Aleph, 2004-2007), section editor for Encyclopedia of the Holocaust and New Encyclopedia Judaica, and is now visiting Israeli professor of Sephardic Studies at American Jewish University of Los Angeles
link

Following Shabtai Zvi

גלריה טובה אוסמן תערוכה, יום האשה, "מראה מראה"

הזמנה

"מראה מראה III "

"מראה מראה" - כמעט מושג שנתקבע בתודעת ילדות מיום שסיפור שלגיה הפך לאייקון תרבותי.
בתערוכה זו המנסה ליצור מסורת בגלריה ביום האישה, מוזמנות אמניות להציג עבודות לפי בחירתן.
זוהי תערוכה שלישית במספר ביום האישה הבינלאומי.

פתיחה: יום שלישי 9 במרץ 10 שעה 17:00
מיצג "רולטה" - אוה דברה בשעה 17:30

נעילה : יום שישי 12 במרץ 10 שעה 12:00


רשימת האמניות:

אביבה בייגל, אביטל שרנסקי, אביבית בלס ברנס, אוה דברה, איבון ליואי, איריס חבר, אפרת פלג, אתי לב, ברכה גיא,
ברוריה הסנר,דבורה מורג, דורית קדר, דינה הופמן, דניאלה וכסלר, הדר מאור, זמירה פורן, חדוה אטלס בן דוד, חוה פוליבודה,
חיה אסתר,חן שיש, חנה נוה, חנה שיר, טלי בן אליעזר, טניה פרמינגר, יעל הפנר, יעל שחר, לוסי אלקיויטי, ליאורה חשין, לילי פורן,
ליליאן ויסברגר, מירי צ׳רניץ ספקטור, מרי וולף, מרים גמבורד, נחמה לבנדל, נחמה גולן, נטע אלקיים, נינה מרידור, נעמי מרקל,
סוהאד דיב, עיינה פרידמן, ענת גורן, צילה ליס, רבקה מאיר, ראניה עקל, רויטל טוריסקי, ריקי פוך, שירה ריכטר, שרון שחר,
אמנית אורחת נעמי בריקמן

גלריה טובה אוסמן, בן יהודה 100 תל אביב טל': 5227687-03
www.tovaosman.com

צבי לזר אוקיינוס סוחף

גלריה לבנדל-בלוך
הזמנה
מתכבדים להזמינכם להשקת ספרו של צבי לזר
אוקיינוס סוחף
יום שבת כ”ז באדר תש”ע
13.3.2010 בשעה 12:00
דברי פתיחה: דן חמיצר
נשמח לראותכם

גלריה לבנדל- בלוך, עין הוד טל: 0544-546530

ראש בראש אלברט גבאי עין הוד

תערוכת פיסול
ראש בראש
אלברט גבאי
הפתיחה יום ה' כ"ה אדר 19:00 11.3.2010
דברי פתיחה: אירית סגל ישראלי
מופע פלמנקו: רחלי אפרת
מיצג: "טינו טורו"
מוזיקה חיה: יונתן ברשי, צבי פטרקובסקי, רוי ספנגין
כפר אמנים עין הוד 11-18.3.2010 שעות פתיחה 10:00-16.00
לפרטים: 052-4493825

מאסטרו עין הוד

פסטיבל מאסטרו עין הוד
מאי 2010

חברת MaRS תקשורת שיווקית , בשיתוף עמותת מאסטרו מפיקים פסטיבל מאסטרו בעין הוד 2010 המתקיים בחג השבועות בתאריכים 19-22 במאי 2010 בכפר אומנים בעין הוד
תאור פסטיבל ''מאסטרו' יתקיים בחג השבועות מ- 19 עד 22 - מאי 2010
לפסטיבל ייחודי זה, מגיעים המשפחות ויחידים בכל גיל, ליהנות מאירועי מוסיקה איכותיים, באתר ייחודי בישראל, הנושק להר ולים, טובל בירק ויצירות אמנות בכל פינה, המאפשר חוויה מוסיקלית אחרת.בפסטיבל "מאסטרו" השנה תבוצע הגשה חדשנית של קלאסי, ג'אז ובארוק, שירה ונגינה, מזרח ומערב. פסטיבל "מאסטרו", בחג השבועות יעניק לקהל שוחר התרבות המוסיקה והאמנות חוויה ייחודית יוצאת דופן בנוף הפסטיבלים.
כמות המבקרים: 40000-50000
עלות השתתפות לדוכן ל 4 ימים: 1400 ש''ח
המחיר כולל: דוכן בגודל 2.2*0.9 מ''ר עם הצללה ומפה
חיבור לחשמל במידת הצורך
המחיר כולל מע''ם
מספר מקומות מוגבל, הרשמה עד 15/4/2010
חברת MaRS תקשורת שיווקית , בשיתוף עמותת מאסטרו מפיקים מגאזין מאסטרו בעין הוד 2010 שיצא לקראת פסטיבל, המתקיים בחג השבועות בתאריכים 19-22 במאי 2010 בכפר אומנים בעין הוד
תאור המגאזין מאסטרו בעין הוד: יוקרתי, המודפס בצבע מלא על נייר כרומו 170 גר', בגודל A-4 בה פירוט כל אירועי הפסטיבל, הצגת האירועים ומידע
תאור המגאזין מאסטרו בעין הוד: בגודל A-4, יוקרתי, המודפס בצבע מלא על נייר כרומו 130 גר', בה פירוט כל אירועי הפסטיבל, הצגת האירועים ומידע כללי.
מגאזין מאסטרו בעין הוד מודפס ב- 100000 עותקים, מוסף חגיגי של יום שישי של תוכנית הפסטיבל בעיתון הארץ, מחולק בדיוור ישיר ולבאי הפסטיבל מכל הארץ,
עלות הפרסום
גודל עמוד- 5000 ש''ח גודל ½ עמוד- 3000 ש''ח
מחירים כוללים מע''מ
הרשמה עד תאריך 15.3.2010
תאור פסטיבל ''מאסטרו בעין הוד'' יתקיים בחג השבועות מ- 18 עד 22 ב- מאי 2010
לפסטיבל ייחודי זה, מגיעים המשפחות ויחידים בכל גיל, ליהנות מאירועי מוסיקה איכותיים, באתר ייחודי בישראל, הנושק להר ולים, טובל בירק ויצירות אמנות בכל פינה, המאפשר חוויה מוסיקלית אחרת.בפסטיבל "מאסטרו" השנה תבוצע הגשה חדשנית של קלאסי, ג'אז ובארוק, שירה ונגינה, מזרח ומערב. פסטיבל "מאסטרו", בחג השבועות יעניק לקהל שוחר התרבות המוסיקה והאמנות חוויה ייחודית יוצאת דופן בנוף הפסטיבלים.
(link)

נשף פורים מהסרטים עין הוד 2010

מצא עוד סרטים כאלה ב-Ein Hod עין הוד

נשף פורים מהסרטים עין הוד
צילום: מאיר בן סירא

היי בובה גלריה עין הוד

עיצוב בובה: עבודה משותפת של האוצרת אירית מילר והאמן עובדיה אלקרא

היי בובה

100 אמניות מכל רחבי הארץ, משתתפות בתערוכת ’היי בובה’ העוסקת בזהות הנשית העכשווית, ומציגה פסיפס מרתק של דימויים, קולות וייצוגים של האישה בחברה הישראלית
תערוכת ’היי בובה’ שתפתח במסגרת אירועי חודש האישה הבינלאומי, מציגה 100 בובות חלון ראווה אשר עוצבו על ידי אמניות ישראליות, ועוסקת בקונפליקטים נשיים עכשוויים: קריירה ומשפחה, דימוי עצמי ודימוי הגוף, ערך פנימי וציפיות חברתיות ועוד.
כל אחת מהאמניות קיבלה בובת חלון ראווה בגודל מלא, והתבקשה לעצב את הבובה בהתאם לפרשנות האישית שלה בנוגע לזהות הנשית. מכלול העבודות המוצגות בתערוכה מספקות תמונת מצב נוקבת ומרתקת אודות המשמעות המורכבת של להיות אישה בחברה הישראלית העכשווית.

התערוכה ’היי בובה’ מוצגת בגלריית עין הוד. התערוכה תיפתח ביום שישי, 19 במרץ 2010 ותימשך עד 22 באפריל 2010 (כולל במהלך חול המועד פסח).

100 אמניות ישראליות, ובהן ציירות, פסלות, צלמות, צורפות, אוצרות ועוד, לוקחות חלק בתערוכת ’היי בובה’ העוסקת בזהות הנשית העכשווית. כל אחת מן האמניות קיבלה בובת חלון ראווה בגודל מלא, והתבקשה להשתמש בבובה כמרחב ליצור ולבטא את המשמעות של להיות אישה בחברה של ימינו. התוצאה היא חגיגה של נשיות, יופי ואמנות, המתגבשת לכדי פסיפס מרתק של קולות, דימויים וייצוגיים אודות תפיסת העצמי של הנשים בישראל 2010.

העבודות המוצגות בתערוכה נוגעות בנושאים המעסיקים כמעט כל אישה ובייצוגים שונים של נשיות, ובהם: האישה מרובת התפקידים- המשלבת בין אמהות, זוגיות, השכלה, קריירה ומימוש; האישה הכלואה- תחת רעלה, בתוך כלוב זהב או באזיקים אישיים ומשפחתיים; דמות האישה הקלאסית- החל מחווה ועד וונוס; האישה בעלת הזהות הכפולה- נוקשה בעבודה ורכה בבית, נחשקת כלפי חוץ ופצועה מבפנים; אישה במאבק- מהתמודדות עם השמנה ועד התשוקה להיות שייכת, האישה הבשלה- אשר מצאה את דרכה ועוד. דרך נקודת המבט האישית של כל אחת מהיוצרות על עצמה, כאדם, כאישה וכאמנית, נחשפת תמונת מצב חברתית-תרבותית עכשווית של נשיות וזהות נשית.

את התערוכה יזמה ויצרה תמי סינר, אמנית, מעצבת ומפיקת מיזמי אמנות. "אין כמעט אישה שאינה חווה קונפליקט בין הדימוי הפנימי שלה לבין קשת התפקידים השונים שהיא אוחזת ומגדירים את הזהות שלה כלפי חוץ" אומרת סינר. "תערוכת ’היי בובה’ עוסקת בקונפליקט זה ומציגה את הדרך בה נשים רואות את עצמן ואת עולמן. האמניות המציגות בתערוכה מגיעות מתחומי אמנות שונים, מכל קצוות הקשת החברתית, ולכל אחת מסלול חיים וסיפור אישי ייחודי. אולם המשותף לכולן הוא המסע הפנימי שהן עורכות כדי להבין את הזהות שלהן, כאדם, כאישה, כאמנית, בתוך העולם בו הן חיות".

"הבחירה להשתמש בבובות חלון ראווה נעשתה מכיוון שהן מהוות ביטוי עוצמתי לאישה שמתבוננים עליה מבחוץ, ורואים בה דמות שטחית וריקה מתוכן" מסבירה סינר, "הרגע בו את מפסיקה להיות רק "בובה יפה" ומתחילה לגלות מי את כאישה, מכיל בתוכו קונפליקט וכאב עז על אובדן של פשטות ותמימות, אבל גם מביא עימו התבגרות, התפקחות ועוצמה. דרך התערוכה הפכנו את אותן בובות חלולות ובעלות מראה לכאורה מושלם, לבד הקנבס של האמניות, עליו הן יכלו ליצור כל דימוי, מראה או ייצוג נשי".
בין האמניות המשתתפות בתערוכה: הפסלת נורית דרייזין, הפסלת והציירת זמירה לפידות, הפסלת קטי פלדי, אמניות המיחזור דליה בונה ויפעת להב-בונה, האמנית הרב-תחומית רלי וסר, הציירת והמאיירת תמר מסר, האוצרת כנרת אביבי בלוך, הציירת והפסלת שולה ליס, הבובנאית עדנה דאלי ועוד רבות.
אוצרת התערוכה: רותי סגל
התערוכה ’היי בובה’ תוצג בגלריית עין הוד , בין התאריכים 19.03.2010 - 22.04.2010 . פתיחה חגיגית של התערוכה במעמד הגברת רות דיין, תתקיים ביום שישי ,19 במרץ 2010, בשעה 12:00.
ימים ושעות פתיחה של התערוכה: ימים א’,ג’,ד’,ה’ 10:00-16:00, ימי ו’ 10:00-14:00, ימי שבת 11:00-14:00, סגור בימי ב’.
התערוכה פתוחה לקהל הרחב. הכניסה חופשית. פתוח גם במהלך חול המועד פסח.