דברי ההיסטוריון האנגלי תומס קרלייל על הנביא מחמד:
מוחמד היה רגיל להתיחד בכל שנה במשך החדש רַמַּדַּן בפרישות ורחוק מתשואות אדם, כפי מנהג הערביים; מנהג משובח, שאדם כמוהו מצא אותו בודאי לטבעי ומועיל מאד. לעשות חשבון-הנפש בדממת-ההרים; הוא שקוע בדומיה ועינו פקוחה ל"קול הדממה הדקה"; מנהג טבעי מאד הוא זה. כאשר היה מוחמד בן-ארבעים, התבודד במערה בהר חירא, בקרבת מכה, במשך ימי הרַמַּדַּן, לבלות את החודש בתפלות ובעיונים והתבוננות בשאלות הנשגבות הללו... אור זה הופיע, כפי שמצאה ידו, להגיה חשכת נפש הערביאים הפראים הללו. נוגה פרוע מַכְהֶה עינים מן החיים ומן השמים בתוך החשכה הגדולה, אשר תוצאות למו נשקפו ממנה. הוא כנה זאת "גלוי אלהים והמלאך גבריאל" – מי בנו יוכל לדעת מה לכנות אותו? "נִשְמַת שַׁדַּי תְּבִינֵנוּ". ידוֹע, חדוֹר לתוך אַחד הדברים הוא תמיד פעולה לוטה בתעלומה, אשר טובי בעלי-ההגיון אינם יודעים אלא לפטפט ולרפרף עליה. "האם האמונה אינו הפלא האמתי המגלה את אלהים?" אומר נוֹבַליס. כי נפש מוחמד הגדולה, אשר היתה כיקוד אש כשזכה להכיר את האמת הנשגבה הזאת, הרגישה, כי נכבדה היא, כי אין דבר נכבד זולתה – היה בטבע הדברים. כי ההשגחה האמירה אותו לאין-ערוֹך, בגלוֹתה אותה לו וחָשׂכה את נפשו מאבדון וצלמות, ולפיכך חובתו היא לבשר לכל הבריות. זוהי משמעות הדברים:
מוחמד הוא נביא אלהים.
תומס קרלייל, על גיבורים, עבודת גיבורים, ומידת הגבורה בדברי הימים, תרגם: איסר יוסף איינהורן
לפני שנה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה