כפר אמני עין הוד Ein Hod Artists' Village

כפר אמנים עין הוד

יולי 30, 2009

Exhibition Kyustendil Bulgaria



Ladies and gentlemen,
Thank you for being here today!
We have gathered today to commemorate and celebrate together with our friends in Israel a hundredth anniversary. To express our respect and friendship to one of the most ancient nations in the world. An ethnic group, with whom we have been together for more than 500 years in Kyustendil not only in our everyday life and in difficulty, but also in times of joy! Today is a day to celebrate! We are happy and thank every one of the guests, who are here with us!

Ladies and gentlemen,
In our system of values, passed down to us by Vassil Levski, freedom comes first.
The freedom to think, the freedom to express our beliefs, doubts and questions. The freedom of movement of people, ideas and capital.
The freedom and human right to happiness!
The freedom and the obligation to accept others around us the way they are and respect their traditional beliefs and contemporary way of life.
I daresay that having acquired throughout the centuries the tolerance and ethnic diversity of the Byzantium and Ottoman empires, the citizens of Kyustendil are people who succeed in finding peaceful solutions to even the hardest challenges.
Living in a new circle of the spiral of historic development, once more we need to draw on the experience of older generations.
The test of time is the only reliable way to prove one statement. The times of the hypocritical years of the Marxian socialism and communism, demagogically called “the most philanthropic system”, turned out to be on of the most anti-humanitarian periods in the development of Homo sapiens.
And vice versa.
What was denied for centuries and called “utopian socialism”, described by Tommaso Campanella, Thomas Moore and Teodor Benjamin Zeev Herzl, turned out to be a viable and working social theory and practice. There only needs to be a nation of intelligent, brave and dedicated builders. There needs to be a nation of followers, who have faith in the idea.
Today the kibbutzim in the land of Zion provide millions of people with a “start in life”, protection, safety, livelihood and a meaningful existence.
Ladies and gentlemen,
One hundred years ago in the first days of April 1909 in the ghetto of the city of Yafo, the most devoted followers to the ideas for unification of the Jewish nation, who lived there, applied once more the “Rules”, handed down to them in the holy book “Talmud”. They collected all the money they had and used it to buy from the local government the sand dunes on the beach by the sea. Land that was good for nothing by that day’s standards. They divided the land into plots and by the will of God, and chose by lot with sea-shells the lucky ones, who would start building the new home in the new-old motherland.
The spring of dreams – Tel Aviv!
Since then we have seen 100 years of steady, exhausting and selfless work of many generations on the way to realizing the eternal dream – the Return home! The mission of the ever-searching Judaic nation.
As a “leader nation” of Humanity, God has allotted them a trial, which, as in fairy tales, is most difficult and hard to achieve at the very end, when the dream goal has almost been reached.
Wish for something and it will no longer be only a fairy tale! It will come true!
The Israeli nation and state have proven that they have Bravery and Strength!
In the day of celebration we wish them to find within themselves the necessary Patience, Wisdom and Good judgement to reach the coast of complete perfection and peacefulness which they have strived for thousands of years, despite winds, striking and deadly lightening and hurricanes.
Ladies, and gentlemen,
The triangle and the triangular pyramid are the most resistant shape on Earth. The stability of the trinity in both material and spiritual aspect does not need to be proven. Even today it can be seen in the centre of every large Bulgarian town. There, within a few hundred meters there are a mosque, a synagogue and a Christian church.
This is the stable trinity of the ever-winning Life!
This is also the first thing the spectator observes when they see the art of Ms. Nechama Levendel and Mr. Nadav Bloch. One amazing tandem, which has combined the curiosity of Christians with the thousand-year experience and culture of the Jewish people, mixed with the mystical elusiveness of the Muslim visible and invisible world.
With signs, as well as the symbols of the numbers and letters, they show in their paintings what the spirit of Freedom is.
What the spirit of the centenary city of Tel Aviv is. What the spirit of modern Israel is – a World center of democracy, pluralism, tolerance, initiative, rational and pragmatic thinking, education, science, vanguard technological research, history, art, culture, day-and-night life!
A home to everyone!

We do not need words for what remains. Just see the exhibition!
We wish you wonderful moments of experiencing together with Hechama and Nadav!
Happy holiday!

Ivan Sapunjiev

יולי 17, 2009

דיוויד לבנדל סיפרי יזם סידרתי




היזם הסדרתי דיוויד ספרי, שנחשב לאחד מאבות הבלוגוספירה העולמית, לא מודאג מסוגיה זו. בראיון בלעדי ל"גלובס" הוא אומר כי בסוף הבלוגים יהיו רווחיים, אבל מוסיף כי "ייתכן שנצטרך לשנות מעט את המחשבה, וזה לא ייעשה במודלים שהכרנו עד היום. אנחנו כבר רואים חברות שלומדות להשתמש בכלים הללו במטרה להפוך את העסקים שלהן לרווחיים יותר".

יולי 16, 2009

Old & New Exhibition Art Gallery Kyustendil Bulgaria



Old & New

Exhibition – Nechama Levendel & Nadav Bloch

"Altneuland" a book which was writ en by the man of vision of the Jewish state Teodor Benjamin Zeev Herzl.

The book was translated into Hebrew by the writer Nahum Sokolov into the name "Tel Aviv "later on the name was given to the first Hebrew city in Israel which is celebrating this year its 100 years of existence.

In his book Teodor Herzl speaks a bout the return of the Jewish people to the land of there ancestors ending the book by saying ”If you wish it is no legend”.

Threw out history the Jewish people were waiting and yearning for redemption which leaded to birth of varies Kabalistic movements from the 13 th century and on. One of them was the movement of Shabtai Zvi which grew following the big deportation of the Jewish people of Spain and the pogrom es in Ukraine.

In his book Altneuland Teodor Hazel mentions Shabtai Zvi as a phenomenon which was born following the need for Messiah.

In October 2007, while on an artistic journey through the Balkans, the artists Nechama Levendel and Nadav Bloch were invited to exhibit their work in the municipal gallery of Ulcinj in Montenegro, on the border with Albania.

The gallery had on one of it walls Stars of David (Magen David) and on the facing wall two trees were engraved in the stone. The reply to their questions as to the origin of these symbols was that the building had served as the study house of the Messiah Shabtai Zvi and his followers.

Nechama and Nadav, as Jews and as artists, were intrigued by the subject and delved into the saga of the Messiah which had caused such a shock to Jewish communities. In the second half of the 17th century the Turkish Sultan banished Shabtai Zvi to the farthest corner of the Turkish Empire after Shabtai converted to Islam.

Nathen of Gaza the profit which announce the coming of the messiah moved to Sofia , Bulgaria after Shabtai Zvi reformed to Islam.

In May 2008 the artists returned to the town of Ulcinj, and used the gallery as a studio in which they spent two months working on this project The works were show in Ulcinj, Montenegro, at the Shkodra University in Albania and at the National Gallery in Tirana, Albania and The Gallery of Kosovo in Prstina.

The exhibition Old & New contains works created and gathered threw out a journey following Jewish people around the Balkan

Nadav Bloch chose to paint on jute (burlap) sacks that were used for coffee, on the premise that trade routes were conduits of culture, through stories and tales told by the merchants about lifestyles, tradition and religion. Kabalistic literature inspired the creation process. Soft colors serve as a background to the design of spheres, upon which appear combinations of numbers and letters taken from Kabala mysticism. In his work, Nadav attempts to examine and interpret the secrets of Messianic faith created by Judaism as a longing for redemption and as a quest for insight and meaning in our spiritual and material lives.

Part of the works contains letters in Hebrew English and Arabic, symbolic to a dialog between the three monotaistic religions.

Nechama Levendel shows objects created from books. She received the books from local residents, to which she added motifs concerned with local theme using other local materials: gauze bandages, candle-wax from churches, shoe-polish and so on. The book, which is present in most cultures, sends a material and a spiritual message. In the work process, the book loses its original designation and becomes the bearer of a new visual message, beyond language, comprehensible to every spectator. The book holds a secret. The works are symbolic. Every book tells its unique story

Currently the exhibition is on display at the art Gallery of the city Kyustendil , Bulgaria

גלריה קיוסטנדיל בולגריה

יולי 15, 2009

Old & New Exhibition in Bulgaria




On Thursday, 16-th of July 2009 at 6 p.m. at

«Vladimir Dimitrov - The Master» Art Gallery in the City of Kyustendil
«Vladimir Dimitrov - The Master» Art Gallery and
«Zora - Kyustendil» Art Community
under the High Patronage of
H.E. Mr. Ron Huldai - Mayor of Tel Aviv and
H.E. Admiral Abraham Ben Shoshan - Director of Tel Aviv foundation
have the honor to ivite you to
the Official opening of the Exhibition
«TEL AVIV - THE NEW - OLD HOMELAND»
dedicated to 100-th anniversary of the city of Tel Aviv
Nechama Levendel and Nadav Bloch
painters from Israel

יולי 11, 2009

Dimiter Peshev in Kyustendil Bulgaria


Dimiter Peshev Kyustendil Bulgaria


דימיטר פשב

היה דיפלומט בולט בבולגריה בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה ובתקופת המלחמה,. ב-1936 כהן כשר המשפטים , והיה שותף לכינון הברית עם גרמניה הנאצית, בתקווה להשיג חזרה את השטחים בבלקן שאבדו לבולגריה במלחמות ב-1912-1913. במרץ 1943 נודע לו שממשלת בולגריה מתכוונת להסגיר לגרמנים 8,000 יהודים מהעיר קיוסטנדיל שעל גבול מקדוניה. היהודים שיוסגרו יגורשו למחנות ההשמדה. פשב החליט למנוע את מעשה ההסגרה. הוא אסף כמה מחברי הפרלמנט ויחד מהרו למשרדו של שר הפנים גברובסקי, שם תבעו ממנו נמרצות לבטל את ההסגרה. אחרי עימות דרמטי הסכים גרבובסקי לדחות את הגירוש. פשב, בעצמו, התקשר למשטרה המקומית כדי לוודא שההוראה החדשה אכן תבוצע. פשב לא הסתפק בפעולה זו ונצל את מעמדו כסגן יושב ראש הפרלמנט להוקיע בפומבי את מדיניות הגירושים. הוא החתים ארבעים מחברי הפרלמנט על עצומה הקוראת למלך ולממשלה הבולגרית שלא להרשות את המשך גירוש אזרחי בולגריה היהודים למחנות ההשמדה. המחאה הציבורית שהתעוררה בעקבות פעולתו של פשב מנעה את הגשמת התכנית לגירוש 50,000 יהודים למחנות ההשמדה. פשב לעומת זאת נענש, והועבר מתפקידו כסגן יושב ראש הפרלמנט. אחרי המלחמה הועמד לדין בגלל שהיה שותף בממשלה הפרו-גרמנית. העובדה שפעל להצלת יהודי ארצו השפיעה על החלטת בית המשפט להקל בעונשו, והוא שוחרר אחרי שנת מאסר אחת.
ב- 1973 נפטר פשב אחרי שבינואר באותה שנה העניק לו יד ושם את אות חסידי אומות העולם בשל פעילותו להצלת יהודי בולגריה תוך כדי סיכון עצמו.

יולי 10, 2009

בעקבות שבתי צבי - בולגריה

לאחר מותו של שבתי צבי ביום הכיפורים ה'תל"ז (1676) שקע העזתי בדיכאון עמוק וסירב להשיב לפניותיהם של מאמיניו התוהים. הוא נטש את קסטוריה והתיישב בסופיה שבבולגריה. כעבור שנתיים של שתיקה החל להפיץ את הרעיון כי שבתי צבי כלל לא מת אלא "התעלם באורות העליונים" וישוב ויתגלה במהרה, רעיון זה פותח בידי תלמידיו שמואל פרימו (סופרו של שבתי צבי)

תיאטרון ארמא בפולין

Text Color

עין הוד-פולין
תיאטרון ארמא - גדנסק פולין
בפסטיבל תיאטרון בין לאומי, בגדנסק שבפולין
יולי - 16-19
המופע מתבסס על עבודה לחלל נתון וקודם לו תהליך עבודה -סדנא עם קבוצה של 15 שחקנים פולניים-המופע מבוסס על התיאטרון בופון(השוטה) גרוטסקי אשר משלב אלמנטים של טקסים עתיקים
קישור: Feta

יולי 07, 2009

בעקבות שבתי צבי - אורי צבי גרינברג

בעקבות שבתי צבי
מתוך ההקדמה של דן מירון לספר 'בעבי השיר' (מוסד ביאליק 2007)

אחרי כיבוש בלגרד ועד תום המלחמה שירת אורי צבי בחיל המשמר ששלט בסרביה. הוא שימש פקיד צבאי (נעשה שימוש בידיעתו את השפה הגרמנית) ואף השתתף במשלחות פרשים, שדהרו לאורכה ולרוחבה של הארץ לפקח על השקט בה. במהלך עשייה זו התוודע היטב לעם הסרבי, לאורחות חייו, למוזיקה העממית שלו, וגילה בעצמו אהדה גוברת והולכת לעם זה ולשאיפות העצמאות שלו. ממנו למד שכאשר השאיפה לחירות נעשית נחלתו של עם שלם, אין כוח בעולם שיוכל לדכאה. במסעותיו הניע לכפר דולצ'ינה, שבתחומה של אלבניה, אשר בבית העלמין שלו טמונה ללא ציון גופתו של שבתי צבי המומר. בדגלו את נשקו על פני משטח הקברים, הציג עצמו לפני 'משיח שקר' זה כמי שמוצא קשר בין שורש נשמתו ובין ‏הנשמה הגולה של המשיח מאיזמיר.
קישור להמשך הכתבה: אורי צבי גריברג

Following Shabtai Zvi

יולי 04, 2009

Art Colony Lake Ohrid Macedonia


Art Colony Ohrid Macedonia
ביקור נשיא מקדוניה לשעבר בארט קולוני אוכריד, מקדוניה
יולי 2009

יוני 20, 2009

Old & New Following Shabtai Zvi Kosova 2009

Old & New
OLD & NEW
EXHIBITION
Nechama Levendel - Nadav Bloch
Following Shabtai Zvi
The Kosova Art Gallery
2009
Photos Bese Hoxha
Prishtina
Kosovo

יוני 19, 2009

Babushka of Prishtina Kosova


Babushka of Prishtina Kosova
kosovo 2009

יוני 17, 2009

Old & New Following Shabtai Zvi


Old & New Following Shabtai Zvi
INVITATION
You are invaited at the opening ceremony of the exhibition of the Israeli artists
Nechama Levendel and Nadav Bloch
the opening will be held on jon 18 2009 at 20.00 h
in the KOSOVA ART GALLERY
Prishtina Kosovo

יוני 11, 2009

The Albanian - Jewish Solidarity Association


The Albanian - Jewish Solidarity Association
chairmen : Ruzhdi Shkora
פגישה עם הארגון לסולידריות בין אלבנים ליהודים שנערכה בפרישטינה קוסובו לקראת תערוכה "בעקבות שבתי צבי" של האמנים נחמה לבנדל נדב בלוך
ב גלריה לאומית קוסובו , פרישטינה
פתיחה יום חמישי 18.6.2009 שעה 20.00
the meeting was held with the help of Mrs.Vesta Nura from the ministry of culture Kosovo
Nechama Levendel - Nadav Bloch

יוני 01, 2009

הקרב על עין הוד - מאי 1948

הקרב על עין הוד - מאי 1948


עדותו של נפתלי בלומנטל מתאריך 30.05.09.
מר בלומנטל היה מפקד בצה"ל, חבר כנסת ומנכ"ל כור. כיום בעל תפקידים חשובים בחברות שונות בארץ.
נפגשנו בעין הוד, לסיור שערכתי עבורו ועבור משפחתו, לכבוד יום הולדתו ה-'87.

נפתלי בלומנטל:
"בתחילת 1948 הייתי בין המפקדים שהקימו בסיס ביערות הכרמל לצורך אימונים ויציאה לפעולות שונות, במבנה נטוש של שייח דאמון, היום כלא דאמון.
כחלק מהפעילות של הפלוגה, הוטל עלינו להפסיק ירי שכוון לכביש 4 . היה ברור שהירי בוצע מזרחית לכביש, מהגבעות מעליו. אך לא היה ידוע במדויק מהיכן יורים,
בחודש מאי 1948 תכננו תקיפה על הישוב בו שוכנת עין הוד כיום.
שתי כיתות נערכו למתקפה. עמדתי בראש כיתה אחת, בתצפית מזרחית לעין הוד על ראש הגבעה, היום הישוב ניר עציון.
תפקידינו הייה לבלום התקפה מכוון מזרח בזמן שהכיתה השניה עלתה לעין הוד מכוון מערב למזרח מכביש 4 - פיקד עליה ברוך גרוס היום עורך דין.
השקפנו לכוון הכפר – לא גילינו שום סימנים לאיכלוסו.
לפתע, מכוון דרום מזרח, מההר שמעבר לוואדי הגיעו מספר ערבים מכוון פרדייס ונורו אלינו מספר יריות מלוות בקריאות רמות.
הפנינו אליהם שני המקלעים וירינו מספר צרורות והם ברחו.
בשעה 15:00 דיווח ברוך גרוס שהכפר הייה נטוש וחזרנו לבסיס.
בתור כלל, אף פעם (והשתתפתי במספר פעולות גם בלבנון) לא נאמר לנו שיש לפנות תושבים ערביים מישובם.

עדותו של עו"ד ברוך גרוס שניתנה לי לפני 3 שנים. ברוך גרוס הוא האבא החורג של שיר ימגוצ'י מעין הוד.

"התקדמנו לכוון עין הוד בבוקר, מכוון כביש 4 לכוון מזרח. הכפר היה שקט באופן מחשיד, חששנו שזהו מארב.
זחלנו מסלע לסלע עד שהגענו בשעות הצהרים לכפר.
שם מצאנו ערבי בעל עיניים כחולות וחמור. הערבי טיגן חביתה מביצים של יונים על פרימוס בריטי.
ניסינו לדובב אותו אך הוא פחד לדבר. ביצענו חיפוש בכפר לעדות של מגורים, לא מצאנו שום סימן, אף לא גללים של בעלי חיים (עיזים, כבשים, חמורים...).
דווחנו בקשר בשעה 15:00 שהכפר ניראה נטוש זה זמן רב וחזרנו לבסיס."


דן בן אריה
אמן ומנהל אתר אמני עין הוד באינטרנט
http://www.ein-hod.info
einhod
Site Admin
קישור לכתבה : פורום עין הוד

מאי 31, 2009

צבי לזר "אוקיאנוס סוחף"





האמן צבי לזר סיים בימים אלו כתיבת רומן ימי המשתרע על תקופה של 70 שנה.
שם הספר "אוקיאנוס שקט"
צביקה לזר חי ויוצר בכפר אמני עין הוד
עם סיום כתיבת הספר מחפש ומבקש צבי לזר עזרה בהוצאת הספר לאור
פרטים : צביקה לזר
טלפון 00972522981223
כפר אמני עין הוד
מיקוד30890

מאי 24, 2009

דרור קרתה כלים שלובים



ה ס י ר ו ב לפרידה

מאת : גדעון עפרת

קשה להאמין, אבל דרור קרטה לא בגר את "המדרשה". האמן הזה, יליד 1965, הפוסע בבטחה בנתיבי ה"דיקט" שבמסורת רפי לביא, האמן הזה שמצמיד גזרי וקרעי לבידים
זה לזה במסורת יהודית לוין המוקדמת, האמן הזה שמרבה לנקוט בשרבוטי עפרון, בנזילות צבע, ב"סיוד" לבן ובקולאז'ים של ניירות במסורת לביא-שלזניאק-גרבוז, - האמן הזה הגיע אל "דלות החומר" בדרכו שלו, באוטו-דידקטיות ובתוקף אישיותו. כי דרור קרטה הוא
homo eklektos , אדם מלקט, מין "מתקין מאלתר" שבמסורת "החשיבה הפראית" של קלוד לוי-שטראוס: "העולם המנחה אותו הוא להסתדר תמיד בעזרת 'האמצעים שתחת היד'; עולם זה הוא אפוא קבוצה של מכשירים ושל חומרים שתמיד היא סופית, ושאין בין איבריה מכנה משותף של סדר או של כוונה [...]. תכולתה הצטברה באקראי לפי ההזדמנויות שנקרו למתקין-שידו-בכל לחדש או להעשיר את המלאי, או לכַלְכֵּלו משאריות של חומרי בנייה וגרוטאות שנאספו ממבנים שנהרסו." ("החשיבה הפראית", ספריית פועלים, תל-אביב, 1973, עמ' 30)

דרור קרטה הוא "עורב לקחן" שאינו בוחל בשום "מזון": הוא מלקט מכל הבא ליד – מהרחוב, מפח האשפה, מבתים נטושים, מבסיס צבאי עזוב, משפת הים, משוק
הפשפשים - - - התמקמותו מאז 2006 בלב שכונת פלורנטין בדרום תל-אביב, בינות לערימות הפסולת של בתי המלאכה, מזמנת לו "מזון" בשפע, שלא לומר נמיכות קומה אסתטית שממנה ימריא דרור אל שמימיו. כן, ישנו מין זן שכזה, זן של אמנים מלקטים. אלה הם יוצרים מהעידן שלאחר ה"פופ-ארט", הנגועים בצורך בלתי נשלט לאגור חפצים מושלכים, שבורים וכו'. כל אלה הם מושאים שידעו חיים יפים ושבקו, משנזרקו לאחר שימוש או מחמת קלקול והם שרועים להם כגוויות אין-חפץ-בהם בשולי הכרך, עד בוא ה"מלקטים" (שבטרם אנשי התברואה העירונית) – מיכאל דרוקס (המוקדם) בלונדון, זיוה קרונזון בניו-יורק, צבי טולקובסקי במחנה פליטים ביריחו, דרור קרטה בכל מקום, וכיו"ב – ואוספים את ה"מתים" אל ביתם כמי שאוגרים במחילתם מזון לימים יבואו. עסקינן אפוא בליקוט של "גופות", באיסוף "רליקוויות" – שרידים חסרי חיים העונים, מן הסתם, לצורך נפשי עמוק להיות בקשר עם המתים. ובמילים אחרות: הקושי להיפרד.

סבו היה "ג'נקיסט", הוא מספר. בילדותו, נהג לבוא אל הסבא ויחד עמו תר אחר "מציאות" במחסן. "'זבלן' הוא שמי השני", הוא מגלה בחיוך. באותן שנים של יָלדות בילה
רבות ב"הרי גרינטל" – גבעות כורכר שליד נתניה, עיר ילדותו, שם הושלכו שפכי פסולת, בהם היה מפשפש, דולה מה שדולה ומביא הביתה. והחל אוסף חפצים ישנים – קופות קק"ל, ענתיקות וכו', משמר אתמולים, מסרב להיפרד. עד היום. בעין-כרמל, הסמוכה לביתו שבעין-הוד, מחזיק דרור קרטה "קונטיינר" ושני מחסנים הגדושים בחפצי "ג'אנק" למיניהם, חומרים בהמתנה: אבני-רחיים, כדים ישנים, שערים, סורגים, תנורים, מרצפות, כרזות ישנות, "ישראליאנה" לסוגיה, ומה לא. אך, יותר מכל, יאגור את פיסות הלביד: הוא, שעבד עם תום לימודי הגרפיקה שלו (ויצ"ו-חיפה, 1992-1988) בעיצוב רהיטים, נמשך יותר מכל אל לוחות פגומים של מחיצות ואחורי ארונות. "משהו בגב של הארונות מאד מושך אותי", הוא מודה, וכמו מסגיר משיכה ילדותית אל העולם הקסום המסתתר מאחורי ארונות או בתוכם.

הפרוידיאנים ידברו על נפש התינוק הממאן לומר "הן" לחומרי העולם המתפרקים; התינוק הממאן להיפרד מהאחדות הראשונית, הרחמית, עם האֵם. הסירוב להתבגרות ולהַסְכנה לעולם שם בחוץ. כלום זהו העולם הקסום, אותו גן עדן אבוד, שאותו מבקש דרור קרטה בין קרעי הארון ושברי הממשות? כך או אחרת, קרטא בא אל עולם המתפרק בין שייריו וקרעיו. המיחברים שלו מאחדים בתהליך אינטואיטיבי דינאמי את גב הארונות עם פסי דיקט שסועים, צרים וארוכים, הצולבים האחד את משנהו, ועם גופים וצורות אחרים. יצירתו נבנית מתוך עצמה: שכבות צבע וקו של מערך דיקטי אחד נמשכות ומתפתחות עם כל הדבקה נוספת של קרטונים וניירות (או דיקטים נוספים). גווני העץ חשופים, הלבן ה"מסויד" והנוזל מאחד את הריבוי החומרי ביחד עם שרבוטים פורצים במכחול ובעפרון. קרטה מדביק, ממסמר, מבריג, חומריו שומרים על גולמיותם התוקפנית והמחוספסת המקורית, אך האמן כמו כופה עליהם חברותא ידידותית. הוא, שמסרב להיפרד מהאתמולים, מסרב בעצם לכל הפרדה. ובל תטעו: האנרגיה היוצרת נראית אגרסיבית, קומפולסיבית, חסרת סבלנות, שלא לומר בהולה, אך התכלית היא האיחוי, ההשקטה, ההאחדה, "אהבה" בלשונו של אפלטון; ואם תרצו, מעשה "תיקון" של "הכלים השבורים" (סוף כל סוף, עסקינן באמן שהחל דרכו בציורי צדיקים ובהשפעת ציור יהודי דתי בנוסח הגלריות של צפת).

נדגיש: הכאוס הוא נקודת המוצא. קרטה אינו מתערב בנתוני הכאוס: אין הוא משנה את תגזיר העץ המלוקט, אינו משפר את צורת החפצים, גם כשמדובר בדף מחברת חשבון המסומנת בנוסחאות, או ברפרודוקציות לסוגיהן, או בניירות העתקה ("קופּי") וכו'. אמנותו של קרטה צומחת מקרקע החורבן, ההרס, השבר, ההתפרקות, ומתוך המאמץ לאחות ולרפא, וכל זאת תוך הטמעת ליריות וחוש אסתטי מעודן. לכן, "דלות החומר" של קרטה היא, לא פחות מכן, אמנות מקסימליסטית, אשר ריבוי חומרים, ריבוי סגנונות וריבוי מבעים מסגירים את השתעבדותו של האמן לעקרון הריבוי כעקרון נפשי עמוק. שהרי,עניין לנו ביוצר בעל "אלף פנים", יוצר שופע שיצירתו משתרעת על פני שדות שונים של ריאליזם (חודשים ארוכים התמחה קרטה ברישום אנטומי שבהשפעת ליאונרדו), של הפשטה לירית, סוריאליזם, "ניאו-פופ", אובייקטים כמו-מושגיים ועוד ועוד. ניתן לומר, שכלל יצירותיו הרבות והשונות כל כך של קרטה בוראות יחדיו את האסמבלאז' הגדול שלו, מפעל חייו. בהתאם, ספרי הרישום שלו (וקרטה הוא רשם משובח!) מלאים במתוות פיגורטיביים סוריאליסטיים שבסימן מין ואלימות; עבודות נייר קולאז'יות שלו משלבות צילומים היסטוריים של ארץ ישראל עם דפי חוברת של שרטוטי מצלמות (שתורגמו בידי קרטה לטנקים) המשולבים בכתמיות לירית מופשטת. כך גם קורה, שבתערוכת יחיד במוזיאון "ינקו-דאדא" בעין-הוד הציג קרטה ב- 2000 אסמבלאז'ים ברוח "דאדא", ואילו בתערוכה קבוצתית בנושא "עירומות" (בית האמנים, ירושלים, 2009) הוא מציג שלושה ציורים פיגורטיביים ליריים. ריבוי, תמיד ריבוי. לחוד וביחד: ציורים ריאליסטיים דקדקניים של דיוקנאות (עצמיים ואחרים) משודכים עם אסמבלאז' של לוח-ירי למרגמות, עם ציטוטים פורנוגראפיים, עם סימונים מופשטים ספונטאניים, ועוד ועוד. וכתמיד, המאמץ לזיווג כנגד עקרון ההפרדה. מה שמסב את תשומת לבנו לדואליות המין והאלימות (מלחמה, על פי רוב) שביצירותיו: מיניות פורנוגראפית, בלתי פריונית, המיוצגת על ידי דמויות עירומות בודדות על פי רוב: דרור קרטה בא אל הבדידות הבלתי פריונית במאמץ להפרותה, לזָווגה זיווג המוליד אמנות, כאותו ארוס אפלטוני מ"המשתה", שהוא רוחני ופריוני בה בעת.

לא, אל תבקשו אחר הגיון פנימי "נרטיבי" של רצף הדימויים. אל תתורו אחר אחדות הנושא ברמת המסמנים. לא, כי נושאו האמיתי של קרטה הוא עצם הריבוי ועצם המאבק הפּרומֶתֵאי בכאוס, העימות עם האנטי-אמנות, הדיסהרמוניה והכיעור, והכפייה שהוא כופה על כל אלה, כפיית האמנות והיופי, שם על גבול התוהו ובוהו. שדרור קרטה הוא אמן אקולוגי, אלכימאי של שנות האלפיים, הגואל את הפסולת של הפרשות החברה הקפיטליסטית בבחינת "מאשפתות ירים אביון". לכן, אל תחפשו ב"דלות החומר" המקסימליסטית של קרטה את החוצפה הצברית/ילדותית, אף לא את אישור החירות שבסגנון רפי לביא. אלה אינם העיקר. כי דרור קרטה יוצר אקט של ריפוי עולם, שהוא, אולי, גם אקט מתמשך של ריפוי עצמי: פציעתו הקשה בתרגיל צבאי ב- 1985 וריטוש רגלו, לא זו בלבד שהטרימו וכוננו את פנייתו לאמנות, אלא שהציבו אותו מול העולם כמי שפוגש יש מרוטש, קרוע ושבור, ששומה עליו – האמן – לרפאו. האמנות כריפוי וכרַפָּאוּת – רסטורציה – הדבקת השברים של שרידי העבר.

דרור קרטא מרַפֵא; דרור קרטא מתרפא. רגלו האחת בשבר, רגלו השנייה בשלם. הוא, שבקר אחר בקר נכנס לסטודיו ותוהה – "היקומו העצמות האלה?", יודע בתוך-תוכו: אין אמנות שלֵמה יותר מאמנות שבורה.

Link to : DROR KARTA

Babushka babaluba kriva palanka macedonia

google-analytics

s


View My Stats

f

free counters

counter

count