מאסטרו עין הוד, גלריה,קרמיקה, סטודיו,סדנאות,מסעדה, סיורים

מאסטרו עין הוד הרשימה המלאה המעודכנת

גלריות:
מוזיאון ינקו דאדא, 049842350
הגלריה המרכזית, 049842548
לאון ברונשטיין גלריית בית הבד, 049840551
דני בירה, ארט בר גלריה לאמנות, 0509826313
לבנדל בלוך, סטודיו וגלריה לאמנות, 0544546530
בית ארמא לתיאטרון ואמנויות הבמה, 049840260 ,0505781593
ניסכו מוזיאון לתיבות נגינה ומוסיקה מכנית, 0524755313
אלכס ארבל סטודיו וגלריה לניפוח זכוכית, 049841105
אורה להב שאלתיאל סטודיו וגלריה, 049842018
סרנוף פרויליך סטודיו וגלריה לאמנות, 049841068
מגל סטודיו וגלריה לקרמיקה ואמנות, 049842313
בן אריה דן ולאה גלריה לאמנות וסיור בכפר, 0544811968 049841126
קליר יניב סטודיו וגלריה לציור, 049842885
יוסף שאלתיאל סטודיו וגלריה, 049842018
צבי לזר גלריה וסטודיו לציור, 049840247
תמר שילה סטודיו וגלריה לציור ועיסת נייר, 0508712233
סרחיו צ'רניאק סטודיו וגלריה לציור, 0543113437
איילת שפר סטודיו וגלריה לציור, 049542188
רוטר סטודיו וגלריה לציור, 0544797666
זיוה קיינר סטודיו וגלריה לציור, 049841070
אהרון פוגורילר סטודיו וגלריה לציור וזכוכית, 0507302725
פאוקר סטודיו וגלריה לאמנות, 0522817340
לייזר מנולה, ולנטינה ברוסילובסקיה סטודיו וגלריה לאמנות, 0509840236
סילבר פרינט גלריה וסטודיו לצילום, 049541673
בן צבי סטודיו וגלריה לאמנות, גן פסלים, 049842292
הלנה מרקסון סטודיו להדפס, 049841171
אריה אופיר , צורפות ועיצוב מוצר, 049840204 0523350484
מיק עיצוב בגדי נשים, 0547350070
ורכובסקי נעמי וזאב סדנא וגלריה לקדרות, חנות ספרים יד שנייה, 049841107
רטנר דניאלה בורכרד סטודיו וגלריה לציור, 049841828
איזנווסר ינקורט , גלריה לעתיקות וסטודיו לציור, ,049841648 0505319266
בוב נצ'ין גלריה וסטודיו לויטראז' וזכוכית, 049841129
שיר ונובויה ימגוצ'י "חוויה יפאנית", 049843048
דינה מרחב , פיסול, 049841136 0505924748
אנט סמואלס סטודיו לכינור ומוסיקה קאמרית, 077 7841112
מרי גוטליב סטודיו וגלריה לאמנות, 049842966
ויקטור חלבני סטודיו וגלריה לפיסול, 049842863
טל שחר , סטודיו וגלריה לקדרות, 049840102 0522739798
פרנסין לסרי סטודיו וגלריה לציור, 049842921
מרה בן דב סטודיו וגלריה לציור, 049842702
יוסטר גלריה לפיסול וגן פסלים, 0544729429
אורסולה מלבין גן פסלים, 049842201
דן זריצקי סטודיו ובית יציקה לפסלים מברונזה, 0544691996
מאיה אופיר תכשיטים, 0508237781 ,049840204

מסעדות:
ארט בר בירה ביתית והופעות חיות, 0528362498
קפה עין הוד בית קפה וחנות מעצבים מקומיים, 0546676089 ,0773241052
מסעדת אבו יעקב מסעדה ים תיכונית ביתית, 049843377
דוניה רוסה מסעדה ארגנטינאית, 049543777
צ'וצ'ו בר פאב עין הוד, 049543777

סדנאות פעילות בתשלום ותיאום מראש:

שאלתיאל, . ימים ה' 16:00 09:00 ביום ה' 18:00 ו' בשעות 12:00 0505659848
אורה להב ליטוגרפיה
לאה בן אריה, הדפס על בד או על חולצות לבנות ללא כפתורים אותן יש להביא מהבית. 0544811968 ,049841126
רות ואשר סרנוף ציור ושילוב אומנויות . בימים ה' ,.10:00 שבת, בשעות 12:00 פרוליך 0523262724 0777080041
יצירה ורישום בטבע סטודיו זיוה קיינר בשעות הבוקר ואחה"צ 049841070
קדרות נעמי ורכובסקי, 049841107 . מתאים לכל גיל.
צביעת מסיכות קרמיקה סטודיו אנליה מגן, 0509826313
קרמיקה סטודיו ולנטינה ברוסילובסקיה, 049541544 0509541540
סיור בעין הוד , דן בן אריה,0544811968 049841126

עין הוד צימר

יקיר עין הוד-סויטות מפוארות בראש ההר 049842656 0505543982
משפחת נצ'ין 049841129
ארוח כפרי אצל בתיה וקלוד 049841648 0505319266
צימר עין הוד-הצימר הפנורמי הקסום 0547283311
ArtRest אתנחתא- 04981560 0506310047
מעל הים-שתי סויטות יוקרתיות ומפנקות 049842339 0523033335
בית הזית 0544696366
טליה ואלכס ארבל 049841105
טל שחר-ארוח כפרי 049840102 0522739798
צימר כזה-ארוח מפנק 0544709050
רוזמרין 049841054 0546706602


מאסטרו חידת חמיצר

מוצפנת חידת המטמון MAESTRO
נראה מי מכם ימצא לה פתרון:
מהשישית לראשונה
ומהשלישי לחמישית
חפשו שני נעלמים במוסיקה האנגלית
את הפתרון יש לשלוח באמצעות תיבת הקשר באתר
www.maestromusic.org.il עמותת מאסטרו
. לא יאוחר מיום 16 במאי 2010 בשעה 16:00
הפותר נכונה אשר יציג כרטיס אותו רכש לאחד
מהקונצרטים, יזכה בעבודת האמן,
בן ציון מגל, בשווי 1500 שקל

עין הוד פרויקטים בין לאומיים עין הוד אירועים

עין הוד פרויקטים בין לאומיים עין הוד אירועים

מנהל הגלריה הלאומית בטירנה אלבניה מר רובנס שימה הוזמן להתארח ב כפר אמני עין הוד למשך שבוע ימים על ידי גלריה לבנדל בלוך עין הוד

בעת ביקורו ב עין הוד הוזמן מר רובנס שימה להרצות ב מוזיאון ינקו דאדא עין הוד במעמד שגריר אלבניה בישראל ד'ר טונין ג'וראי ורעיתו על אמנות אלבנית בת זמננו.

רעיה זומר ו ניסים טל ארחו את מר רובנס שימה ב מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית חיפה ב מוזיאון לאמנות בת זמננו חיפה ב מוזיאון הימי חיפה ובעיר עכו העתיקה . מר רובנס שימה ביקר ב גלריה הקטנה של דרור קרטא ב עין הוד ובסטודיו של אלכס ארבל בכפר אמני עין הוד. ב תל אביב ביקר מר רובנס בסטודיו של פרופ' בועז טל וב גלריה טובה אוסמן

בצילומים

Rubens Shima רובנס שימה

Dr Tonin Gjuraj ד'ר טונין ג'וראי

מנהל מוזיאוני חיפה מר ניסים טל

מנהלת מוזיאון ינקו דאדא עין הוד רעיה זומר טל

פרופ' בועז טל

האמן דרור קרטא עין הוד

האמן אלכס ארבל עין הוד

Janco Dada Museum Ein Hod

כפר אמני עין הוד - שביל ישראל

בשנת 1995 נחנך שביל ישראל מדן ועד אילת שארכו 950 קילומטר מסומן בשלושה צבעים לבן, כחול וכתום.

במסלול מצפון לדרום עובר השביל ומתפתל לאורך דרך מרתקת מקיבוץ דן דרך הגליל העליון,הגליל התחתון,השרון,מבואות ירושלים,השפלה,המכתשים,הערבה,הרי אילת עד מעבר גבול טאבה.

מקיבוץ יגור ברכס הכרמל עובר שביל ישראל דרך רום הכרמל, נוף הררי אופייני לכרמל,דרך הר שוקף, מערת האצבע ל כפר אמני עין-הוד השוכן למרגלות הרי הכרמל מול "מבצר עתלית", באזור "מועצה אזורית חוף הכרמל" ,עמותת התיירות"כרמלים".

מאות צועדים ב שביל ישראל עוברים במסלול ההליכה דרך כפר האמנים עין הוד.

עין הוד בבושקה מזמינים את קהל הצועדים בדרכם המרתקת ב"שביל ישראל" להכנס לכפר האמנים עין הוד אשר נוסד בשנת 1953 ע'י אחד ממיסדי תנועה אוונגרדית בשם "דאדא" האמן, האדריכל מרסל ינקו אשר גייס להגשמת החזון את איצ'ה ממבוש הנקרא מאז "מוכתר הכפר" שהפך את חלום כפר אמנים למציאות בעזרת ראשוני קבוצת אמנים שנרתמו לייסד כפר אמנים יחודי בעולם.

במרכז הכפר הוקם מוזיאון ינקו דאדא המציג דרך קבע את עבודותיו של האמן מרסל ינקו.

בחללים אחרים במוזיאון מוצגות תערוכות מתחלפות לאמנות בת זמננו ופרוייקטים אמנותיים מיוחדים.

בקומה התחתונה הוקם פרוייקט אמנותי יחודי בשם "מעבדאדא" המשמש כמעבדה אמנותית חדשנית.

בכפר האמנים חיים למעלה ממאה אמנים העוסקים באמנות רב תחומית כגון: ציור,פיסול,צילום קרמיקה,שירה אדריכלות,משחק, מוסיקה,מחול,גרפיקה,עיצוב,מוזאיקה,מלאכת מחשבת ועוד...

כעשרה אמנים מתוך אמני עין הוד זכו להכלל ברשימת אמני עין הוד - חתני פרס ישראל.

אמני עין הוד שומרים ומקיימים את חזונם ושאיפתם של ראשוני מייסדי כפר האמנים, לשמר את צביון הכפר הישן בצורתו ובאופיו המיוחד.

האמנים העוסקים באמנות פלסטית עובדים בסדנאות ומציגים בגלריות המצויות בעיקר במרכז הכפר ובגלריה המרכזית שבה מוצגות תערוכות מתחלפות של אמני עין הוד ואמנים הנבחרים ע'י מנהלי ואוצרי הגלריה.

במרכז הכפר עין הוד קיימת מסעדת בשר ארגנטינאית משובחת דוניה רוסה הידועה בתבשילה המגוונים בנתחי הבשר העסיסיים ובשרות היעיל והאדיב.

אבו יעקב,מסעדה מזרחית, באמפיתאטרון המצוי גם הוא במרכז הכפר הישן מגיש אבו יעקוב את החומוס הטרי והמפורסם באיכותו ובטעמו לצד מאכלים מזרחיים ובשרים על האש.

קפה עין הוד הוא בית קפה גלריה וחנות יד שניה, צמוד לסדנאות של פרופ' יוסף שאלתיאל ואורה להב שאלתיאל,אווירה כפרית, מתמחה בסוגי קפה, בארוחות בוקר דשנות ובמאכלים הודים עממיים בימי חמישי בערב.

ב "ארט בר" art bar ein hod במקום של "דני בירה" ליד הגלריה הגדולה של אמני עין הוד אפשר לשתות לשכרה בירה ביתית מקומית המבושלת במבשלת השיכר במקום, מעשה ידיו של המומחה "דני בירה" שזכה במקום ראשון בתחרות הארצית בין מבשלות השיכר בישראל.

מוזיאון ניסכו הוא מוזיאון למוסיקה מכנית המעניק חוויה נדירה המעשירה את הצופים והמאזינים בידע חדש אודות התפתחות הכלים להשמעת מוסיקה מאז שנים רבות.

"עין הוד בבושקה" מזמינים את עוברי האורח ב "שביל ישראל" להציץ פנימה אל תוך הכפר ולגלות בו את יופיו,ריחו וטעמו הטמונים בו. את אורח חיי אמני הכפר ואת פינות החמד בהם ניתן למצוא וליצור נקודות מפגש, מקומות בטוחים לנוח ולהעביר את הלילות בשקט ובמנוחה לקראת המשך הצעידה בשביל ישראל.

אילנה ברקוביץ שביל ישראל

----------------
Now playing on Winamp: Unknown Artist - Track 6
via FoxyTunes

שולי לינדר ירקוני כתבה על עין הוד

? עין הוד - להפוך 'שנור' לאמנות או איך מקימים כפר אמנים

כתבה: שולי לינדר ירקוני
בשנת 1953 נוסד כפר האמנים הראשון בארץ. על היוזמה חתום מרסל ינקו, אמן בעל שם וארכיטקט, שעבד אז באגף התכנון במשרד ראש הממשלה. ינקו השכיל לצרף אליו אמנים ואנשים להגשמת החזון שיש ליצור בארץ אמנות לצד אומנות, כדברי קליר יניב: "אין פרנסה לאמנים כי אין ארטיזנטי. האמנות שואבת את כוחה מהארטיזנה וזו איננה. לכן יש ליצור אותה". המקום שנבחר תאם את גישתו הרומנטית-משהו של מרסל ינקו אל הנוף הארץ ישראלי. לכאורה ניתן להגדיר את התעקשותו של ינקו לא להרוס שכונות ערביות או לקומם את הריסות הכפר הערבי כתפישת שימור חדשנית: התייחסות למכלול ולא למרכיב אחד או שניים של הנוף או המרחב הבנוי. אך כרבים מבני דורו ראה ינקו את חורבות הכפר הערבי רק בהקשר הנופי - הכפר הערבי כמייצג הנוף הישראלי הקדום. הנוף שביקש לשחזר, באמנות ובאומנות, ובשימור המכלול והמרכיבים שלו - אליו שאף לחזור אחרי אלפיים שנות גלות. דרך משקפיים אלה הסתכל על הכפר הנטוש עין חוד בבואו להקים בו כפר אמנים

מטרת מאמר זה היא לעמוד על המנגנונים שאפשרו את יצירתו של כפר האמנים והתפתחותו בעשור הראשון לקיומו, בהנחה שאין הדבר דומה לכלל מעשה ההתיישבות בארץ באותה עת. כפר האמנים עין הוד שונה מאוד מיישובים אחרים בארץ - בחזונו, בתפקיד שהיה לו באמנות הישראלית, ובמיתוסים ובנרטיבים הרבים שנבנו סביבו. גם סיפור הקמתו יוצא דופן ומיוחד שכן זהו כפר שנוסד יש מאין: לא הייתה תנועה מיישבת מאחוריו, הוא לא השתייך למועצה האזורית עד לשנות השמונים; לכן אופן התנהלותו והתפתחותו שונה משל יישובים אחרים בארץ, שהם פרי עבודתם המסודרת של המוסדות והתנועות המיישבות השונות

הרוח החיה והמעצבת את דמותו של הכפר הייתה אמנם של מרסל ינקו, אך מאחוריו עמד איצ'ה ממבוש, המוכתר הבלתי מוכתר של הכפר. בכוח החזון של ינקו, הקסם וכושר הביצוע של איצ'ה, התפתח הכפר והגיע למצבו היום. החיבור ביניהם הוא שהעניק לכפר את רוחו המיוחדת ואת האווירה הבלתי פורמלית שאפיינה אותו. החל באמנות ה"שנור" כאמצעי לפיתוח הכפר, דרך מסיבות פורים דווקא בפסח, וכלה ביצירת כלים רשמיים ומסודרים לפיתוח כמו גלריה מרכזית, סדנאות, בית ספר לאמנות ועוד.
? יש מאין - איך בונים כפר אמנים

רבות כבר נכתב על ההיכרות של ינקו עם אתרו של הכפר הנטוש עין חוד. השם עין הוד כבר היה קיים, והיו כאמור גם ניסיונות התיישבות ראשוניים שלא צלחו מסיבות שונות. בשנת 1953 הבשילו התנאים להקמת כפר האמנים שעליו חלם ינקו זמן רב. אולי כמו בתנועת דאדא - יצירתו של הכפר היא תוצאה של חלום שמלאו וחברו כל התנאים להגשמתו, גם אם המפעל נראה בלתי אפשרי בתחילת הדרך. מרסל ינקו, איצ'ה ממבוש וכל מי שהיו מעורבים פעלו בכמה מישורים על מנת להקים כפר אמנים בעין הוד

מבחינה חברתית הדפוס היה של "חבר מביא חבר". במהלך חורף 1953 יצא "קול קורא" רשמי מטעמה של אגודת הציירים והפסלים, שקרא לאמנים לבוא לרכוש לעצמם נכס בכפר האמנים. באותם חודשים של אביב וקיץ 1953 נוצר מנהג שבסופי שבוע הגיעו כל מי שרצו לראות את המקום. על החלוקה של הנכסים היו ויכוחים רבים: מי יקבל את הבית הטוב יותר, מי את החלקה הגדולה יותר, למי גינה גדולה יותר וכדו' כך התגבשה הקבוצה הראשונה של מה שיהפוך מקבוצת אמנים לחברי האגודה השיתופית עין הוד

ב-5.8.1953 נחגגה העלייה לקרקע של קבוצת האמנים הראשונה: "הייתה הרגשה של שממה, לא היו עצים, רק אבנים ובתים לא גמורים". כך נוצר גרעין המתיישבים הראשון בעין הוד: "אפילו שהיה ריק וקשה לבוא היה מאוד שמח. כולם נפגשו במאור פנים, לא בגלל אהבה אלא בגלל שמחת הבנייה והיצירה".מרבית חברי הקבוצה לא התגוררו במקום במשך השבוע אלא רק בסופי שבוע, חגים וחופשות, שכן היה עליהם להתפרנס, והפרנסה עוד לא הייתה מצויה בעין הוד. לכן המשיכו להתגורר ולעבוד בעיר, ובכפר נשאר במשך השבוע רק מספר מצומצם של אנשים
מבחינה תכנונית הדברים היו קצת יותר מסובכים, בשנת 1953 כבר נמלאה מכסת היישובים בחוף הכרמל. לכל יישוב הייתה "המשבצת" החקלאית שלו, גם אם היו פה ושם סכסוכים על גודלה או על גבולותיה המדויקים. כאמור, מרבית היישובים נבנו על האדמות החקלאיות ולא על אתרי הכפרים, ואלה נעזבו לחורבנם או שנהרסו בצורה מכוונת על ידי הצבא או גורמים אזרחיים. בראשית שנות החמישים הועברו מרבית האדמות שהיו באחריותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים לרשות קק"ל, ובמקרה של עין הוד היה מדובר בכל מטעי הזיתים והשטחים שמסביב לכפר הנטוש. הבתים הנטושים לעומת זאת היו שייכים לרשות הפיתוח שפעלה כחברה משכנת. בראשית 1953 פנתה לרשות הפיתוח בחיפה קבוצה של "הורים עובדים" בתור מועמדים להתיישבות באדמות עין הוד. במאי 1953 הודיע האפוטרופוס על החלטתו ליישב את חברי האגודה על אדמת עין הוד ולערוך אתם חוזי שכירות. הבתים (דווקא אלה שלא היו בגלעינו העתיק של הכפר אלא בשוליים) הוחכרו לאנשים שלא היו אמנים כמו אלכסנדר ראש, מנהל המוזיאונים בחיפה, רס"ן בראון ואחרים - קבוצת הורים עובדים או אגודת חרובים שאר אדמות הכפר היו בידי קרן קיימת לישראל או בתהליכי העברה. גם קבוצה זו לא התגוררה דרך קבע במקום אלא רק לפרקים, ואולי אפילו שכרו את הבתים מרשות הפיתוח למטרות נדל"ן. שתי הקבוצות לא היו ביחסים טובים והדברים הגיעו לכדי איומים וסכסוך משפטי שהסתיים רק בסוף שנות החמישים כשמצבן המשפטי של אדמות הכפר הוכרע והאדמות כולן עברו לידי קק"ל

החיבור בין קק"ל לראשוני הכפר נעשה בדרגים הנמוכים של אנשי השטח של הקרן, שנישבו בקסמם של מרסל ינקו ושל איצ'ה ממבוש כמו דוד רוזנפלד ממחלקת פיקוח והחכרה של קק"ל חיפה והצפון, שנטה חסד לרעיון של כפר האמנים. כנראה שגם הפנייה לאגודת הציירים והפסלים הייתה משום שקק"ל הייתה צריכה לעבוד מול גוף רשמי. לפיכך פנה מרסל ינקו לאגודה כדי שתוציא היא את התכתובת הראשונה ותהיה הגוף הרשמי שעומד מאחורי קבוצת האמנים, כצינור להעברת כספים והתייחסות חוקית כקבוצה עד לרישום האגודה השיתופית עין הוד. בהתחלה הייתה החכירה לטווח קצר - עד שיוסדרו כל עניני הקרקעות. משה ברק, אביבה פלינט (מרגלית) ואיצ'ה ממבוש היו הראשונים לחכור קרקע בעין הוד למטרות חקלאות ומרעה. למעשה עד שנת 1958-1957 לא הסתיימו בעיות הבעלות על אדמות הכפר. רשות הפיתוח המשיכה להחזיק נכסים בכפר ולהשכיר אותם, גבולות הכפר לא היו ברורים ומוחלטים, והיה ויכוח מתמשך עם ניר עציון על גודל החלקה של עין הוד. רק אחרי שהסתיים עניין הסדרת הגבולות ניתן היה להחכיר את החלקות לטווח ארוך ולהעבירן למעשה לידי אמני האגודה, כרכוש ציבורי שנרשם על שם האגודה

מכשירים לפיתוח כפר אמנים

אחרי שהסתיים השלב הראשון והיה ברור כי הכפר עומד וקיים, פנתה קבוצת האמנים לפיתוח הכפר על פי הבנתם. השנים הראשונות היו סוערות ובעייתיות. מכיוון שלא הייתה תנועה או ארגון מסודר מאחורי קבוצת האמנים הרי שכל פיתוח בכפר היה צריך לבוא מתקציב פנימי או מגיוס תמיכה של המוסדות השונים כמו סולל בונה, עיריית חיפה ואנשים פרטיים. הרוח החיה הייתה שוב של ינקו וממבוש, אבל הוויכוחים, העימותים והמריבות על הדרך לפיתוח הכפר היו חלק מהותי בחיי הכפר. מיכאל גרוס, קון, יהודה טרמו, ישעיהו הלל ואחרים התנגדו פעמים רבות למהלכים וליוזמות של מרסל ינקו מטעמים שונים. מוקד עימות אחר היו היחסים בין ינקו למוקדי ו"הקליקה" שלו בכפר

באותן שנים השכילו ינקו וממבוש, לצד הוועדים הנבחרים בכפר, לרתום לעזרתם את כל מי שאפשר, מכוח החזון שהציע המקום והקסם האישי. בראיונות חוזר תמיד המשפט "איצ'ה היה חבר של כולם". יחד עם זאת הבינו מהר מאוד את הצורך במינוי מנהל מקצועי לכפר - המזכיר. מי שניהל את ההתכתבויות והמגעים עם משרדי הממשלה היו לרוב מרסל ינקו, איצ'ה ממבוש ומשה מוקדי - שלושת האנשים החזקים בכפר

כבר בימים הראשונים לקיומו של הכפר התחילו יוזמות "הארטיזנה": "כשלא היה כסף לדברים אחרים היו כבר לוחות נחושת לייצור מאפרות וזה יצר אווירה חדשה. היה לינקו כישרון לחדש. תמיד עם רעיונות חדשים ויצירה. חיזוק בא לו מהדאדא, מחיקת ישן לטובת חידושים." את המאפרות המשיכו ליצור בסדנאות הכפר - קרמיקה, מוזאיקה, הדפס ותכשיטנות, לצד קורסים של משרד העבודה או של מורים פרטיים במהלך קיץ 1954. היו שטענו שעל הכפר לפעול להקמת אקדמיה, ולאו דווקא להקים בתי מלאכה שבהם יוכלו להתפרנס בעלי מקצוע במלאכת מחשבת. מוקדי היה סבור שיש לשים דגש על הסמינר והקורסים כי ייעודו של הכפר להיות נקודה שממנה תצא אמנות ישראלית. לכן הזהירו באספת הכפר מפני "פיתוח קבע את הסדנאות הנמצאות כיום במבנים בתוך הכפר או העתידות לקום בהם". סדנאות הקבע אמורות היו להיות חלק אינטגרלי של בית הספר לאמנויות ומלאכת מחשבת, הציר המרכזי של חיי הכפר, בשטח שיועד לכך מחוץ לשטח הבנוי של הכפר. רעיון אחר של ינקו היה להביא לכפר קבוצת צורפים תימנים שיחיו את האמנות היהודית המסורתית, ובמקביל ילמדו את האמנים. אבל בכפר הייתה התנגדות עזה לרעיון והטענה הייתה שגם התימנים יהפכו למודרניסטים ולכן אין טעם להביא אותו

כלי אחר הייתה הגלריה השיתופית המרכזית, חלון הראווה של אמני הכפר, שבה הציג כל אחד מחברי הכפר ואליה באו תיירים, מבקרים ופטרוני אמנות במטרה לקנות יצירות אמנות ישראליות. את הגלריה ניהלו אירם ויוחנן סמואל, מבעלי גלריה "מקרא סטודיו" שבתל-אביב. כמו במקרים אחרים, גם בפנייה לאירם סמואל הפגין ינקו את היכולת המעולה שהייתה לו בגיוס אנשים מפני שגלריה מקרא סטודיו בתל אביב הייתה מקום מפגש לרבים מעולם האמנות הישראלי הקטן באותם ימים. ינקו ואיצ'ה העריכו נכונה שהיא תהיה זו שתוכל לקדם את המוסד וליצור את השם ויחסי הציבור הראויים

רעיונות אחרים נועדו לגיוס כסף מיידי. כך למשל עלתה סוגיית מסיבות הפורים. האם לקיים את המסיבה ממש בחג או שאולי דווקא בפסח, ואז יוכלו למכור הרבה יותר כרטיסים; בזארים גדולים בפסח שיציעו למכירה מעבודותיהם של אמני הכפר, מס על בית האוכל המיתולוגי , שהיה מרכז החיים החברתיים של הכפר


במקביל נוצרו המסגרות הארגוניות לפיתוח הכפר כמו ההצעה של ינקו לארגון חוג ידידי עין הוד. הפנייה של איצ'ה לעיריית חיפה לתמיכה, הניבה את "ועדת האימוץ", שאפשרה את חיבור הכפר לחשמל, סלילת הכביש למרכז הכפר, הרחבת רשת המים המרכזית ובניית ברכת המים, והתקנת קשר טלפוני. הוועדה פעלה בימיו של אבא חושי ותרמה רבות לפיתוח הפיזי של הכפר ולכן נקראה הכיכר המרכזית כיכר אבא חושי. עזרה מסוג אחר היו הזמנות עבודה של עיריית חיפה מאמני עין הוד לצרכים שונים, והתמיכה של מחלקות העירייה "בכל הקשור לנשפים ולמפעלים נרחבים הנערכים בעין הוד"

ינקו ואיצ'ה ממבוש גם פנו לתורמים פרטיים כמו אפרים אילין, שהיה חבר אישי של ממבוש וגויס לטובת הכפר בפרויקטים שונים. אגודת "בני ציון" האמריקנית גויסה לטובת שיפוץ סדנאות ומבנים ציבוריים בכפר כמו בית הארחה לאמנים, ותרומה לבניית בית הספר לאמנויות שקם לבסוף רק בשנת 1971

את העשור הראשון של הכפר ניתן להגדיר כתקופת הביסוס. גיוס כספים, תמיכות ממשרדים ממשלתיים שונים כמו משרד העבודה, משרד החינוך, החסות של קק"ל ועיריית חיפה על הכפר, הפנייה לבני ציון, הגלריה המרכזית ומפעלים נוספים, שנעשו כולם בעקבות החזון של מרסל ינקו. ב-27 ביוני 1963 נפתחו חגיגות העשור של עין הוד. עין הוד הכריזה על עצמה "מדינה עצמאית וסוברנית", שגרירי מדינות שונות הוזמנו לבוא להגיש כתבי אמנה למוכתר הכפר איצ'ה ממבוש, ואפילו הונפק מטבע מיוחד לימי העצמאות. כל מי שנכנס לכפר בימי החגיגות אמור היה לשלם במטבע המקומי אחרי שהמיר אותו בכניסה לבזאר. על השטר חתמה נעה אשכול בתו של ראש הממשלה ושר הביטחון באותה תקופה. חג העשור היה זמן טוב לתנופה חדשה בפיתוח הכפר. החגיגות, בסיוע משרד החינוך והתרבות, כללו תערוכה גדולה של אמני הכפר ואמנים יהודיים מהתפוצות, מופעי מוסיקה ושירה וערב מחול באמפיתאטרון שהותקן בכפר. ההכנסות יועדו להקמתו של בית ספר גבוה לאמנות הציור והפיסול אשר "יבסס את מעמדו של הכפר כמרכז האמנות הישראלית ויסייע בעיצוב סגנון ישראלי ממש ביצירה הפלסטית העממית"

אחרי עשר השנים הראשונות

עשר שנים אחרי ייסודו ניתן היה לסכם ולקבוע כי כפר האמנים הפך מחלום למציאות תוססת וקיימת. אמנים שחיים דרך קבע בכפר, מוסדות אמנותיים ראויים ו"רוח המקום" (ה"אספרי") שכמוהו לא היה בארץ באותה עת. בעשר השנים הראשונות התפתח הכפר בשני צירים במקביל כששניהם משולבים זה בזה ומונעים מהחזון של ינקו

הראשון הוא היצירה האמנותית שנעשתה אמנם באופן אינדווידואלי על ידי האמנים אך נשענה על מערכת קואופרטיבית של הכפר כמו גלריה מרכזית, תערוכות ומנגנון שיווק בחוץ לארץ, סדנאות וקורסים, ובית הארחה לאמנים לצד אכסניה. כל אלה הם בבחינת "ההצדקה האמנותית" לקיומו של הכפר. גם אם הסדנאות לא עבדו לפרקים, גם אם בית ההארחה שנבנה בתרומת בני ציון מארצות הברית עמד ריק חלק ניכר מהשנה, וקשיים נוספים שעלו, הרי שבתום העשור מקומה של עין הוד בתור מרכז אמנותי יוצר נראה מובטח

הציר השני סביבו התארגנו החיים בכפר היו האומנות (ארטיזנה) וחיי היום יום. הניהול השוטף של חיי הכפר, פיתוח הכפר ומקורות הפרנסה , כמו גם קביעת דמותו הפיזית, היו נושאים שחברי הכפר עצמם טיפלו בהם החל ביוזמה וכלה במגעים עם הרשויות - ללא תיווך או עזרה של ארגון או תנועה מיישבת מאחוריהם
המקום - חורבות הכפר הערבי, שימש למעשה רק תפאורה ליצירה החדשה. תפאורה שונה לחלוטין מכל התיישבות ישראלית באותה עת. מכאן שהחיבור בין המקום, הווי התקופה ושני צירי ההתפתחות של הכפר הם שהביאו ליצירת הרוח הייחודית והלא רגילה של כפר בוהמייני, שאפשרה חופש ליצור ולחיות

כתבה: שולי לינדר ירקוני עין הוד

שולי לינדר ירקוני הינה אחראית ארכיון עין הוד, כותבת מאגרי מידע היסטוריים עבור רשויות וארגונים שונים, מורת דרך מוסמכת ומידענית המתמחה בחוף הכרמל וחיפה. עבודת המ"א שהגישה לחוג ללימודי א"י בחיפה עסקה בנוף התרבותי של

הכפרים הערביים בחוף הכרמל

להמשך הכתבה במלואה
-----------------------------------------------------------------------------

עין הוד בבושקה מוזיאון ינקו דאדא

עין הוד בבושקה - "דאדא מלך ישראל"

בראש חודש א' ניסן תשס"ח 6.4.2008 יגיעו לשדה התעופה בן גוריון שלושה אמנים רב תחומיים מרוסיה:גלינה מוסקלבה,ולדימיר שקלביץ,איגור סוקולוב האמורים ליצור עם יוצרים ישראלים.

בהגיעם ולהפתעתם יתקבלו האמנים הרוסים לקול תרועת חצוצרה ע"י קבוצת אמני תנועת המחאה "רוורס" אשר ישתחוו לרגליהם אפיים ארצה מלפנים ומאחור, ילבישו אותם בגדי מלכות ויכתירו אותם למלכים בטכס קצר.

מפגש האמנים רוסים - ישראלים בשם "עין הוד בבושקה" יתקיים בכפר האמנים עין הוד שבוע ימים ויגיעו אליו אמנים מכל קצווי הארץ. המפגש מוקדש לאירינה טחטרובה יוזמת ומייסדת תאטרון דברים שנספתה בתאונת דרכים בשובה מרוסיה לישראל בדרכה לביתה. הפרוייקט האחרון בו עסקה לפני מותה עסק בשילוש הקדוש.

יוזמי הפרוייקט :

אירינה טחטרובה ז"ל

האמן חוני המעגל - עמותת אמני פרפורמנס ישראל, תל-אביב

רעיה זומר מנהלת מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד

האמנים נחמה לבנדל , נדב בלוך, עין הוד

"ובימים אלו אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה"

ניסן הוא החודש הראשון בלוח השנה העברי הקדום בו נהגו בני ישראל לחגוג את ראש השנה למלכים.

"שלושת המלכים" האורחים יסעו ויבואו בדרך המלך לכפר אמני עין הוד שם במשך ארבעה ימים תמימים (שני-חמישי) יקבלו טיפול מיוחד כראוי למלכים מאמני החצר שיכינו אותם לקראת טכס הכתרה ממלכתי. הקהל הרחב יוזמן לטכסים ויוכל לצפות ולהשתתף. שיא האירוע במשתה שיתקיים במוזיאון ינקו דאדא ביום חמישי ה' ניסן תשס"ח 10.4.2008 לקראת "שבת גדול". האירוע ילווה במוזיקה, שירה וריקודים.

תנועת המחאה "רוורס" נוסדה מתוך צורך להמליך מלך בישראל שיעצור את מרוץ הקידמה ואת תרבות הצריכה החומרית והתרבותית השועטת קדימה ללא אבחנה בין טוב ורע ובין עיקר וטפל, תרבות המתפתחת על תחרות הרייטינג והסלברייטיז. "רוורס" מורדת במימסד ובהנהגה שנגררים אחרי הקידמה ובדרך מאבדים את השפיות. תנועת "רוורס" קוראת למלך לעצור את התנועה המהירה קדימה ולהחזיר את קצב החיים למסלול של תובנה אחרת , תובנה שיודעת ומכירה את האמת שאבדה בדרך. רק מלך יכול לעצור את החופש ללא גבולות ולהחזיר עטרה ליושנה אל התמימות, הפשטות והכבוד. תנועת "רוורס" בהנהגת חוני המעגל מורדת במנהיגים המובילים את העם קדימה וקוראת להמלכת מלך שיקח אותנו חזרה אחורה אל הילדות אל התמימות אל הראשוניות, אל הדד ואל הדאדא.

לקהל שיבחר את "דאדא מלך ישראל" במוזיאון תערך סעודה כיד המלך מטל השמים ושמני הארץ לשמח את לב העם. למשתה המלכים במוזיאון ינקו דאדא יעלו לרגל אמנים מכל קצוות תבל ועמם תרומה מנחה ומעשר וזאת לרגל חגיגות 25 שנה למוזיאון.

על מרפסת מלון "שלושת המלכים" בעיר באזל אמר חוזה מדינת היהודים " אם תרצו אין זו אגדאדא"

את חגיגות טכס ההמלכה במשכן תיפתח בדברי תוכחה הקדושה סמדר יערון.

הרב הראשי של מועצת חוף הכרמל הרב גבריאל סוראני ישא דרשה לקראת ראש השנה למלכים.

ראש מועצת חוף הכרמל מר כרמל סלע יברך את קהל הבאים בדברי שבח והלל.

בוב ניצ'ן-יו"ר ועד כפר האמנים עין הוד יברך בשם הכפר.

החזן חיים אדלר מגדולי החזנים בדורנו ינעים בזמירות לנאספים בפרקי חזנות.

המואזין השייח איברהים ריאן ישא קולו בתפילה מפרקי הקוראן.

ינחו את הערב : ליסה ג'קובסון , גיל בכר - תיאטרון ארמא.

ג'וליאן ורולנדה שגרן מופע "המשוררת הרוסיה"

מאמני החצר בתפקיד הגו'קר אלן קוז'ינסקי- מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי.

פאינה קולודניה מקסים סבטלוב – תאטרון דברים.

אמנות פלסטית : בן גולדשטיין,דקל גודוביץ,ורד נמרוד,יפה מאיר, חוני המעגל.

מוזיקה : להקת ליאלי מעכו, רמי חיימוב,אוול טירקל, להקת קוסטיצה - מעיין הבירה חיפה.

שירה : רותי חלבני - אופרה , ליסה מסיקה - חומר מקורי

מחול : קרן אור שרעבי,שרונה וונוס.

ארט פרפורמנס : שחר סיון,עדן אוריון, דינה בליך,לורי גלורי, חזי שוחט , תתיה מארה,

אלה פלדמן, מרגריטה למברג , מיכל סבירוני,מירב קופרברג,אילן גול,חגית שורש,פביאן פיטוסי

נחמה לבנדל, נדב בלוך.

צלם אמן אורח - פרופ' בועז טל

עיצוב במה אביזרים ותלבושות : מיכל גרוב, אלן קוז'ינסקי,אידה צצולה

סאונד: דני שלייפסטון- "דני בירה"

תיעוד+ וידאו ארט: דורון גולן, פביאן פיטוסי,ורד נמרוד,חוני המעגל

איפור : סטודיו לאיפור תמר שילה

עיצוב והפקת קטלוג רייצ'י וולפיש

שיווק: ארז מירנץ

קופירייטר: "לא זזה רוורס"

תודות לתורמים ולנותני החסות:

מועצה אזורית חוף הכרמל

כפר אמנים עין הוד

ועד מקומי עין הוד

פרוייקט עתלית החדשה

מלון ניר עציון

מפעל ארוחות ניר עציון

יקב סמדר

ליאורה ושוקי בירנהק מרקוס "מנעמים"

מסעדת "דוניה רוסה"

מסעדת "אבו יעקוב"

זאב ונעמי ורכובסקי, דני ואיילת שפר,דניאלה בורכרד,אורלי רוטר, , גיל דנקנר

ספנג'ין רועי ונועה ברוש.

עמותת אמני פרפורמנס בישראל,מרכז תיאטרון עכו,תיאטרון דברים,גלריה לבנדל בלוך.

עין הוד גלריה אמנות טספאי טגניה

עין הוד חדשות

עין הוד גלריה טספאי טגניה

זכרונות מאתיופיה

מר כרמל סלע ראש מועצה אזורית חוף הכרמל והפסלת אורסולה מלבין בתערוכה זכרונות מאתיופיה

גלריה אמני עין הוד

אוצרים נעמי הוס לייזר מנולה

עין הוד אמנות

לטפס על הר גבוה ותלול" מרסל ינקו איצ'ה ממבוש"

מרסל ינקו איצ'ה ממבוש

מאת: רעיה זומר-טל, אוצרת ראשית ומנהלת מוזיאון ינקו דאדא, אוצרת התערוכה
הקדמה
בפעם הראשונה שנכנסתי לביתם של איצ'ה ואביבה ממבוש נדהמתי למראה העבודות התלויות על קירות הבית. בחלל המבואה, בסלון רחב הידיים, בכניסה למטבח, במסדרון המוליך לשירותים היו תלויות עשרות עבודות של מרסל ינקו, מדהימות ביופיין. לא ידעתי אז שבחדרים הפנימיים, הפרטיים, ממשיכה התצוגה המוזיאלית. בעלי הבית שאירחו אותי סיפרו לי בלהט על מרסל ינקו ועל הקשר עמו שנמשך שלושים ושבע שנים. במרכז הסלון היה מוצג, בתוך ויטרינה, דגם המוזיאון שנפתח מספר שנים קודם לכן.

במלאת עשרים וחמש שנים למוזיאון נראה טבעי ונכון להקדיש את החגיגה המרכזית להצגת העבודות החשובות שבאוסף, ולספר את סיפור החברות שהולידה כפר אמנים ומוזיאון בטבורו.

הפקת התערוכה חייבה מחקר מקיף שכלל ראיונות עם האנשים שהכירו את מרסל ינקו ואת משפחת ממבוש: קליר יניב, משה זנבר, דדי ינקו, דני קרוון, דודו רוזנפלד, אדריכל משה זרחי, גדליה בן-צבי, אורה ופרופסור יוסף שאלתיאל, סלמאן אלקרא, ציפורה ברנר, אירם סמואל, שרגא כהן, נינה מוקדי, טובה והניה מגל, פרופ' גילה בלס, גברי בנאי, יוסי סלמון, שלמה שבא, כרמלה רובין, מאירה גרא, חיים חפר, רחל שביט, חנה יוניצ'מן, עמוס כרמלי, גילה גבעון, ברברה סובקביץ, צבי תדמור, ובני משפחתו של איצ'ה ממבוש: אחיו אריה ממבוש, אחיותיו חיה אדמוב וכרמלה ינוב, ואחייניתו עדי ינוב.

לא ניתן היה לבצע פרויקט מורכב זה ללא סיועם של רבים וטובים: חברי כפר האמנים עין הוד, אבנר אזולאי מקרן ריץ, על המחקר והראיונות שקדו: גלית בן-עמי-ג'רסי, שולי לינדר-ירקוני, יצחק ג'בר, אלינור עשת ורבקה ארזי.
תודה מיוחדת לגברי בנאי, למארק שפס, לדדי ינקו ולאורלי רוטר על התמיכה, הסיוע והעידוד.

הפגישה
מרסל ינקו נפגש לראשונה עם איצ'ה ואביבה ממבוש בסוף 1947 בסטודיה – האולפן לציור בהנהלת יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי שנוסד ב-1945 וננעל ב-1948, ושכן במרתף בית אביו של סטימצקי. ינקו לימד שם קומפוזיציה במשך ארבעה חודשים. הוא הגיע בעקבות דרישת התלמידים למורה מרדני יותר מ"העולם הגדול". ינקו הביא את רוח דאדא ואת הקונסטרוקטיוויזם לסטודיה, שבו נטו יותר לכיוון אסכולת פריז. אביבה ואיצ'ה למדו שם. איצ'ה נחשב להבטחה הגדולה של הסטודיה. ביצירתו שאף להגיע לעבודת הצבע של סוטין והגיע להישגים מרשימים ביותר. איצ'ה נחשב לחביבו של סטימצקי שהעריך וקירב אותו מאוד. בסטודיה היה איצ'ה מהפעילים ומהמארגנים. אף שרוב הפעילות התקיימה בשעות הערב, יזם פגישות גם בבקרים והיה מאוד מעורב.(1) בעת שנפגשו היה מרסל ינקו בן 52, ואיצ'ה ואביבה בסוף שנות העשרים לחייהם.

איצ'ה ממבוש נולד בסַטָנוב, אוקראינה ב-1920, ועלה לארץ בגיל שש. למד במגמת החרטות בבית הספר הטכני "מקס פיין", הצטרף ל"הגנה" בתור חרט, ועבד בתעשייה הצבאית. בשנים 1952-1949 שהה בפריז. אביבה נולדה בארה"ב ב-1919, עלתה ארצה ב-1928, שהתה בפריז בין 1951-1950, ב-1952 וב-1953 השתתפה יחד עם מרסל ינקו בתערוכה הרביעית והחמישית של "אופקים חדשים". באותן שנים נשמר הקשר בין משפחת ממבוש וינקו בעיקר בזכות אביבה. ב-1953 השתנתה התמונה כשאיצ'ה ואביבה הצטרפו לקריאתו של ינקו והתיישבו בעין הוד.

החזון
בראשית שנות החמישים הועסק ינקו במחלקת המחקר והסקר באגף התכנון של משרד ראש הממשלה. בתפקידו היה אחראי על איתור פארקים לאומיים ותכנונם. חלק ניכר מזמנו הקדיש לשיקום ושימור מבנים ערביים שננטשו במהלך מלחמת העצמאות. כששימש חבר ב"ועדת המונומנטים" – הוועדה המשותפת למספר משרדים ממשלתיים ברשות האדריכל אליעזר ברוצקוס, שמטרתה היתה לקבוע את גורלה של יפו העתיקה – יצא למאבקו הגדול להצלתה. זאת לאחר שהתקבלה כבר ההחלטה להרוס את כל מבני אזור הקאסבה של יפו, שנותרה ריקה מתושביה ובמצב פיזי רעוע מאד. ברוצקוס העיד כי ינקו היה בין המעטים שהכירו בירושה הארכיטקטונית וההיסטורית רבת הערך שנשארה ביפו, ונזעם כנגד "נציגי כוחות ההרס" שדגלו במחיקת האזור. ראוי להביא ציטוט מדברי ינקו מתוך ישיבת "הוועדה לשימור מבנים בעלי ערך היסטורי, ארכיטקטוני ודתי ביפו העתיקה", שהתקיימה ב-28 בדצמבר 1950: "העיר המודרנית תל-אביב אינה יפה, היא אף מכוערת. ואם יש פינה אחת יפה – אל נא תהרס".(2) דברים אלו, אף שנאמרו בסערת רגשות, מצביעים יותר מכול על השינוי שחל בינקו המודרניסט בהגיעו לארץ, ובהשפעה הרבה שהייתה לאדריכלות הים תיכונית עליו. כאמן שללא ספק היה אמור להיות מחובר לתל אביב המודרנית, העדיף על פניה את הפנינה ההיסטורית שביפו. ינקו לא רק פעל בוועדות השונות אלא הביא את הדבר לידיעת הציבור וגייס אמנים ואנשי רוח למחאה. הפתרון שהציע דיבר על הפיכת האזור לרובע אמנים. ואכן רובע האמנים קיים עד היום ביפו בזכות מאבקו של ינקו. לאחר מכן יצא ינקו "להגן" על העיר העתיקה בעכו, רמלה, בית שאן, צפת וטבריה, יחד עם הקמת "ועדה עליונה למקומות קדושים והיסטוריים ומונומנטים בישראל".

בראשית שנות החמישים הגיע ינקו לכפר ערבי בשיפולי הכרמל. ינקו התרשם מיופיו של המקום ומחשיבותו ההיסטורית והבטיח למצוא דרך לשקמו. משלא מצא משקיעים להקים במקום בית מלון או ליישב אותו בעולים חדשים, חזר לחזונו להקים בו כפר אמנים, בדומה למודל שניסה ביפו. הוא פרסם מודעות באגודת הציירים והפסלים בחיפה, תל-אביב וירושלים וקרא לאמנים לבוא ולהתיישב. הוא גיבש את הגרעין הראשון ויחד עמו נאחז במקום. המתיישבים שיקמו את ההריסות תוך שמירה על אופיו המקורי של הכפר באופן הבנייה באבן מקומית ובאופי השחזור שנשאר נאמן כולו למקור. בפרוטוקול ועדת הפיתוח של עין הוד מ-1960 נקבע: "כל תכנון ובניה בכפר ובסביבתו וכן כל עבודות פיתוח חייבות להעשות תוך דאגה מקסימלית לשמירת הדמות הפיזית של הכפר, בתוכו וכן בהופעתו בנוף הסובב. דמות פיזית זו הנה נכס תרבותי-אמנותי וכן נכס-נוף השייך לכלל העם בישראל, ויש לשמרו מפני כל השחתה וסילוף, כשמורה". המקום הפך עם השנים לדוגמה לגישת שימור כוללת המתייחסת למכלול המרחבי כולו, ולא רק למונומנט זה או אחר או למייצג יחידאי של תרבות. כיום כשהמושג "רב תחומיות" מקובל כל כך, גישת השימור של ינקו הקדימה בהרבה את תקופתה.(3)

ההתחלה
אביבה ממבוש סיפרה כיצד הגיעה לראשונה לעין הוד בטנדר שארגן ישעיהו הלל (בעל בית החרושת לצבעים שאותו גייס ינקו להקמת עין הוד). בטנדר היו אמנים, סופרים ונציגים מקול ישראל שנענו למודעות שפרסמה אגודת הציירים בישראל בכל סניפיה בארץ. הבחירה בעין הוד הייתה פשרה בינה לבין איצ'ה שרצה לגור בגליל כשחזר מפריז. איצ'ה אמר בריאיון מ-1960: "הרעיון נראה לי אז יותר מדי פנטסטי, ואודה כי לא האמנתי בהצלחתו... שהיתי שם רק משום שלא היה לי מה להפסיד. חזרתי ארצה בחוסר כול, שוכנעתי על ידי ינקו למרות שפקפקתי בסיכויים". אביבה נסעה בטנדר, ראתה את המקום והתאהבה בנוף. כל אחד היה אמור לשלם עבור החברות באגודה. הסכום היה נמוך ולמרות זאת היה זה סכום גבוה בשביל אמנים.(4) "שלושה שבועות אחרי העליה נעלמו יותר משני שליש התושבים. כמעט אף אחד לא נשאר כי ראו 'שהמציאה' היתה יקרה – אמנם קיבלו בית בלי כסף אבל מהחורבה עוד היה צריך לעשות בית וזה לא זול..."(5) בכתבה מ-1963 אמרה אביבה ממבוש: "שנה שלמה הלכנו עם קומקומים להביא מי שתיה מקיבוץ ניר-עציון הסמוך... מים לרחצה דלינו מתוך הבורות... קשה היתה ההתחלה... שגעון חולף אמרו כולם... [כ]שאני נזכרת בימים ההם... יש לי סיפוק גדול: בכוחות עצמנו חוללנו את האמונה בנו..."(6)

עד היום הכניסה הראשית מובילה בדרך יחידה היישר למרכז הכפר. זאת, כפי שמעידה בתו דדי, בהתאם לרצונו של ינקו שכל אחד הנכנס לכפר יחוש את שחש הוא עצמו בביקורו הראשון בכפר. היא מוסיפה ומספרת כיצד נהג אביה לעמוד במרכז הכפר ולהצביע: כאן תהיה גלריה וכאן מסעדה.(7) כדי להגשים את החלום היה ינקו זקוק לעזרה. הוא זכר את איצ'ה ממבוש מימי הסטודיה ככישרון גדול וכביצועיסט, ובחר בו כאדם שיסייע לו להגשים את חזונו. יוסי סלָמון, אחד המתיישבים הקבועים הראשונים בעין הוד תיאר בצורה קולעת את הסימביוזה בין ינקו לאיצ'ה: "ינקו ראשו בעננים ואיצ'ה רגליו על הקרקע"(8).ינקו עצמו אמר: "מצאנו עשרים 'משוגעים', היה לי מזל שמצאתי את איצ'ה ממבוש, שנעשה אחר כך מוכתר הכפר, הוא עזר מאוד (הוא גם ידע עברית). הוא הביא חלונות ודלתות מכפרים הרוסים, והקמנו את הכפר".(9)

בשנים הראשונות היו רוב התושבים מגיעים רק לסופי שבוע. שלושה תושבים נשארו במקום באופן קבוע. איצ'ה סיפר בריאיון מ-1986: "ב-1953 היתה כאן עזובה. לגור קבע במקום זה היה טרוף. רק שלושה משוגעים גרו כאן, ואני אחד מהם. בלילה נדלקו בכפר רק שלוש מנורות ואני הייתי סופר אותן שוב ושוב. רציתי שיבואו עוד אנשים לגור כאן. מי היה מוכן לבוא?"(10)

בנייה ופיתוח
יחד עם החזון וראשית הגשמתו נותרה המלחמה היומיומית על הקיום, ולינקו היה פתרון גם לכך. כאמון על הרוח הקונסטרוקטיוויסטית האמין ינקו שהאמן אמור להתפרנס מכישרונו, ליצור בסדנתו יצירות מוזיאליות, אך לא לנטוש את האומנויות ובמקביל ליצור קדרה מצוירת קטנה ולמכרה בסכום השווה לכל נפש. טיפוחה של האומנות לצד האמנות היו בנפשו של ינקו, המודל שניסה להנחיל הוא של "אמן ארטיזן" – אמן שהוא גם בעל מלאכה. הוא ביסס אותו בעין הוד מתוך רצון לשלב בין האמנות הגבוהה לזו השימושית וליצור בסופו של דבר אמנות ישראלית עממית. הדבר השפיע גם על איצ'ה שבעקבותיו ראה באומנות שדה פעולה חשוב יוקרתי ומעשי, ועל אביבה שהמשיכה כל חייה בציור לצד עבודת קדרות. בריאיון מ-2004 אמרה אביבה: "ינקו אמר: האמן עומד וידיו מושטות כמו קבצן כל חייו, אני רוצה שאמן יחיה מאמנותו, למדו להיות אומנים כדי להתפרנס וירוצו אחריכם"(11).

כדי לממש רעיון זה יזם ינקו החל מאמצע שנות החמישים הקמת מערך סדנאות בכפר. בפרוטוקול אספה בכפר מ-1956 דיווח ינקו: "הסדנאות נשלמות והולכות ועוד מעט הן תהיינה מוכנות להפעלת הסמינרים... טרם הגענו לכלל הגשמתן של תכניות אלה ובעיקר קשה הדבר משום המצב הקשה בו נתונה המדינה. יתכן ונצטרך לא לחכות להגשמת הבטחותיהם של מוסדות ולהתחיל בכוחות עצמנו בהפעלת הסמינרים".(12) בסרט שנעשה עליו ב-1977 אמר ינקו: "לפני הכל בנינו במקום סדנאות. ולא היה צייר או פסל שלא למדו מלאכת אומנות כלשהי: קרמיקה, מוזאיקה, אריגת שטיחים וכיו"ב. חלמתי לבנות בעין הוד התחלה של אמנות עממית בישראל".(13) בתמלול של הקלטה מ-1977, בתשובה לשאלה מה הקשר שלו לסדנאות ומה הוא עושה יחד עם ממבוש, ענה ינקו: "הקשר של אבא לילדים שלו. אני בניתי את הכפר הזה, אני יסדתי את הרעיונות של המקום... בינינו לבין עצמנו לישראל אין אמנות עממית וכשיסדתי את עין הוד חשבתי שזה יהיה אולי התחלה... אני חלמתי לראות התחלה של אמנות עממית בישראל". ינקו שאף להקנות לאמן מקצוע נוסף הקשור במלאכת מחשבת, שממנה תיווצר בסופו של דבר אמנות ישראלית מקורית ומקומית.(14) איצ'ה פעל להגשמת הרעיון ובמקביל לקח על עצמו את ניהול סדנת הקרמיקה. יחד עם פיתוח הסדנאות פעלו השניים גם על בניית מערך קורסים והשתלמויות מרוכזות בכפר. רחל שביט ששהתה חודשיים וחצי בקיץ 1958 בקורס בעין הוד סיפרה על האווירה המיוחדת על אף התנאים הקשים (לא היו מים זורמים וחשמל, הלינה היתה על מזרני קש והמשתתפים נדרשו לשלם בעבור ההשתלמות). לדבריה, "ינקו היה 'פנטזיונר', איצ'ה היה יד ימינו והמבצע".(15) מאוחר יותר, ב-1971, נפתח בכפר גם בית הספר לאמנויות, שינקו היה נשיאו ויוסף שאלתיאל מנהלו, ושהכוונה בייסודו הייתה להניח "יסודות ראשונים לאמנות ישראלית מקורית".(16)

במקביל לפיתוח הסדנאות יזם ינקו הקמת גלריה בכפר שבה יימכרו יצירות האמנים. הוא הביא לכאן את אירם ויוחנן סמואל, מבעלי גלריה "מקרא סטודיו" שבתל אביב, שבה הציג ינקו תערוכות יחיד ב-1951 וב-1953. אירם סמואל זוכרת מפגשים עם ינקו ומשפחת ממבוש. לדבריה ינקו פנה אליה ב-1956 בהצעה לעבור לעין הוד ולנהל בה את הגלריה המרכזית. ביחד בחרו את החלל שישמש למטרה זו. המקום פעל תחת פיקוחה של ועדה אמנותית שנבחרה באספת החברים.(17) בריאיון מ-1963 נכתב: "הגלריה המשותפת – ראש וראשון ל'ענפי המשק' – בה מוצגות ארבע-חמש תערוכות כלליות בשנה, המזינות את קופת ועד הכפר ב-25 אחוז מהכנסות המכירה של יצירות צייריו, פסליו, קדריו, תכשיטניו ואורגיו".(18)
ובריאיון מ-1967 אמר איצ'ה: "יש לעודד יוזמה חופשית ותחרות, לפתוח גלריה שניה, ולהפוך את הסדנאות ויתר המבנים הצבוריים לאתרי ביקורים, כדי שיוכל התייר לראות בעין הוד מה שלא ניתן לו לראות בגלריה בתל-אביב: את האמן בשעת יצירתו..". (19) בחוברת שהופקה על ידי הכפר ב-1963 נכתב: "הגלריה – ראשיתה מחסן עלוב, בחדר ללא רצפה; ואילו היום הריהי אחד האולמות הנאים ביותר בארצנו לתצוגת יצירות אמנות ואומנות. במרוצת השנים נוצק גג ב'חדר הקשתות' ומדור זה הוקדש לתצוגה של מוצרי מלאכה, שנוצרו בסדנאות המשותפות והפרטיות".

הקמת עין הוד הייתה אמנם חזון של ינקו אך הדגם של מושבות אמנים החיים יחד ומתפרנסים מאומנותם לא היה חדש. לפי מספר עדויות המודל שאליו שאף ינקו היה ואלוריס (Vallauris), המכונה גם "הכפר של מאה הכדרים" – עיירה השוכנת בדרום צרפת בעמק מוקף אורנים, בין כרמים, עצי זית וטרסות של לבנדר. מגגות בתי העיירה מיתמר עשן תנורי הקרמיקה. את עיקר פרסומה חייבת העיירה לנוכחותו של פיקאסו שהתגורר בה בשנים 1955-1947 (20). גם איצ'ה בריאיון מ-1986 אמר: "עין הוד זה לווין של מה שעשו האימפרסיוניסטים מדרום צרפת".(21) ובכתבה של א' דולב מ-1963 נכתב: "טול את מפת ההתישבות והפוך בה, כפר אחרי כפר, לא תמצא לו אח ודוגמה. מין כפר 'אורגינלי' כזה, שבמקום לול ומחלבה, רפת ופלחה – ענפי המשק השיתופיים המקיימים את החברים הם סדנאות הקרמיקה והפסיפס, הגלריה והליטוגרפיה: כפר בו מתפרנסים החברים מיצירה אמנותית וקופת הוועד ניזונה ממכירת אמנות..."(22) עיון בפרוטוקולים מעלה כי יישוב הכפר באמנים ובאומנים היה נושא חשוב על סדר היום. בפרוטוקול מ-1955 אמר איצ'ה: אני מציע להכניס להצעת תקציב יישוב כמה משפחות באופן דחוף. משפחות של אמנים או אומנים, זה דבר משקי..."(23)

ייתכן שבשביל מרסל ינקו הקמת עין הוד הייתה הגשמה של התפישה הלוקאלית שבה דגל. באופקים חדשים, שינקו היה בין מקימיה הבולטים, היתה קיימת התלבטות פנימית בין הגישה הלוקאלית והאוניברסלית. זריצקי משך לכיוון האוניברסלי. ינקו יחד עם אהרן כהנא ויוחנן סימון דגלו בסינתזה בין השתיים. עין הוד היה תשובתו של ינקו לגישה הלוקאלית. הוא בחר מקום עם אפיונים מאוד מזרחיים והקים בו מרכז של יצירה וחיים.(24)

חילוקי דעות
המאמצים לבניית מקום חדש היו מלווים כל העת בחילוקי דעות ובמריבות. הכפר נחלק למספר מחנות. ינקו ואיצ'ה היו במחנה האחד ומנגד משה מוקדי, מיכאל גרוס, ישעיהו הלל ועוד. על מה רבו? על הכול. עיון בפרוטוקולים ושיחות עם המייסדים מציגים תמונה של ויכוחים אין סופיים ומאבקי כוח. בחלק מהפרוטוקולים אף הוזכרה מורת רוחו של ינקו. לדוגמא בפרוטוקול ב-5.5.1955 נכתב לאחר דיון בנושא בנייה ציבורית: "(אלדובי מסתכל על יאנקו) (ינקו מתמרמר)".(25) במונוגרפיה על מוקדי נמצא: "מוקדי, כפי שעולה מהמסמכים שבעיזבונו היה חבר ועד שלא חסך בביקורתו על מדיניות הניהול של הכפר... הכפר נחלק לשני מחנות – המחנה בראשות ינקו שאליו חבר איצ'ה ממבוש דגל בעידוד היוזמה החופשית בכפר – בניית מלון, גלריה נוספת והפיכת הסדנאות לאתר ביקורים. מוקדי התנגד למגמה זו, צידד בשימור אופיו השקט של הכפר ופרטיות היצירה...הוא גם התנגד להשתתף בבזארים שאורגנו בכפר".(26) איצ'ה עצמו סיכם את הנושא בקצרה בריאיון מ-1986: "אני מוקף ב-100 מיליון ערבים וב-40 ציירים"(27). ינקו מצא דרך אחרת לפרוק את תסכולו, בישיבות הוועד הסוערות נהג לשרבט את דיוקנאות חברי הכפר שיצאו נגדו בדמות חיות. שרבוטים אלו הגיעו אל איצ'ה ואביבה שמסגרו ותלו אותם בחדר השינה שלהם. רק שנים רבות לאחר מכן גילו מהן הדמויות המקשטות את קירות חדר השינה…

פרויקטים משותפים ינקו-ממבוש
קליר יניב אמרה בריאיון עמה כי "כל רעיון של ינקו הגשמתו היתה תלויה באיצ'ה", אך מאחר ונוספו גורמים אחרים וחילוקי הדעות בכפר גברו, הגיעו ינקו, אביבה ואיצ'ה ממבוש למסקנה כי ייקל יותר לבנות במקביל לסדנאות הכפר מערך יצירה משותף. לקראת סוף שנות החמישים ובראשית שנות השישים הקימה משפחת ממבוש מרכז למלאכת מחשבת ואמנות בשם "מרגלית עין הוד", שראשיתו בחדר קטן שלאט לאט התרחב, ובו ייצרו בשלב הראשון עבודות קרמיקה, לאחר מכן גובלנים ולבסוף הדפסים. האדריכל משה זרחי, ידיד נעורים של איצ'ה שיצר קשרים גם עם ינקו, היה שותף לרעיון השילוב שבין אמנות ואומנות, ובאופן מעשי סייע בקבלת הזמנות לביצוע קירות קרמיים למבני ציבור.(28) התכנון היה של מרסל ינקו והביצוע של סדנת ממבוש. קירות קרמיים מרשימים נוצרו עבור בית החולים "זיו" בצפת, תחנת הכרמלית בחיפה, אוניברסיטת חיפה, אולפן "מסדה" בבאר שבע ועוד. ייחודן של העבודות היה שהן אינן רק קירות קרמיים דו ממדיים אלא תבליטים. ינקו לא עשה רק סקיצות או פיסול בתבנית אלא פיסל בחומר באתר ממש. סלמאן אלקרא שעבד בסדנה סיפר על דרך העבודה המשותפת: "הייתה כימיה בין שני האנשים. ינקו היה עושה סקיצה ומתעקש על צבע מסוים שהיה חשוב לו, ואיצ'ה היה מתרוצץ להשיג את הגוון". לאחר מכן נבנתה סדנת האריגה. גם כאן נארגו שטיחים על פי סקיצות של ינקו. הם הקפידו לעבוד על פי מתווים שנעשו במיוחד ולא על פי ציורים קיימים. סדנת ההדפס שנפתחה לאחר מכן הייתה ייחודית גם כן. ינקו צייר ישירות על האבן ואיצ'ה הדפיס את הליתוגרפיות.(29) במקביל ניסו ינקו וממבוש לשחזר טכניקות ישנות שבהם עבד ינקו בתקופת "דאדא" כמו למשל הדפסים על גבס על שק שנקראו על ידם "דאדאליטים". היה זה תהליך ניסיוני והם הקדישו שעות רבות כדי להגיע לתוצאה טובה. בריאיון עם הזוג ממבוש מ-1973 סיפרו על תהליך היצירה, כשכל העתק שהודפס נראה כאילו היה האורגינל עצמו. "אנו מדרבנים את דמיונו של האמן" סיפרה אביבה, "יחד אנו מתאמצים להגיע ליצירתם של דברים חדשים".(30) כמו כן יצרו תבליטי נייר בנסיון לשחזר את יצירתו של ינקו "לבן על לבן", ותבליטי אלומיניום (שתוכננו בסדנת ממבוש אך בוצעו בפועל על ידי קבלן חיצוני). במסגרת הניסיונות נוצרו פסלי קרמיקה גדולים העשויים חוליות ומחוברים יחד לכדי קונסטרוקציה מעניינת.(31)

המוזיאון
איצ'ה ואביבה ממבוש העריצו את ינקו. בריאיון מ-2004 אמרה אביבה: "לא כל אחד זוכה להיות כל כך הרבה שנים ליד אמן ענק כמו ינקו".(32) השניים פעלו במשך השנים לקדם את ינקו. יזמו הנפקת מדליות, היו מעורבים בהזמנת חוקר האמנות הנודע פרנסיס נאומן שראיין את ינקו לכתב העת Arts, ויותר מכל בהקמת מוזיאון ינקו-דאדא. רעיון המוזיאון התחיל להתגלגל עוד באמצע שנות השבעים. כפי שסיפר משה זנבר, ינקו העלה את הרעיון לתרום את ביתו ואוסף של עבודות ולהפכו למוזיאון. אלא שאיצ'ה חשב אחרת. בריאיון מ-1981 סיפר ינקו: "איצ'ה ממבוש הוא משוגע. הוא אמר לי 'אני אעשה לך מוזיאון גדול".(33) איצ'ה שכנע את ינקו לתרום את הקרקע הצמודה לביתו ויחד עם אביבה, חברים ומעריצים של ינקו יצאו לגייס את התקציב הנדרש. אבן הפינה הונחה ב-14 באוגוסט 1981. התכנון והבנייה נמשכו כשנתיים. בריאיון שנערך עם ינקו בסמוך לפתיחת המוזיאון נכתב: "משוגע כזה חי ומתגורר בעין הוד, קוראים לו איצ'ה ממבוש... אצלו בבית, בארוחות צהרים וערב שהכינה אביבה, אשתו, התבשל כל העניין"(34). המוזיאון נפתח ב-23 ביוני 1983, בנוכחות נשיא המדינה חיים הרצוג. מרסל ינקו נפטר עשרה חודשים מאוחר יותר ב-24 באפריל 1984.

עין-הוד ודאדא
המשפט האהוב על מרסל ינקו היה שעין הוד היא למעשה האקט הדאדאיסטי הגדול ביותר שעשה מימיו. בריאיון שנתן לחוקר האמנות פרנסיס מ' נאומן ב-1982, בתשובה לשאלה האם הקמת עין הוד היה קידום רעיונות הדאדא משיב ינקו: "כמובן, יש קשר ישיר, חלומי להקים כפר אמנים מגיע מההתנסות שלי בדאדא בציריך, ראיתי שם שקבוצת אמנים העובדים יחד יכולים להיות הצלחה גדולה וכאן בכפר חשבתי להקים קבוצה דומה של אמנים צעירים ליצור תנועה חדשה לישראל".(35) איצ'ה חיזק רעיון זה בריאיון למקומון כלבו: "הרעיון שלו היה להמשיך את הדאדאיזם בצורה של מעורבות חברתית... רצה שהאמנות תשתלב בבניה, במלאכת המחשבת. רצה שהכפר הזה יהיה חלק מהחברה. שיקבלו ויתנו".(36)

למה איצ'ה ממבוש הפסיק לצייר
אביבה ממבוש המשיכה לצייר לצד יצירת עבודות קרמיקה כל השנים עד מותה ב-2004. איצ'ה הפסיק לצייר זמן קצר לאחר שהגיע לעין הוד. נשאלת כמובן השאלה מדוע איצ'ה ממבוש, שהיה הבטחה כה גדולה, הפסיק לצייר? בריאיון ל"כלבו", סיפר איצ'ה כי עסק בציור עד 1955. לשאלה מדוע הפסיק ענה, "כי אני לא מספיק טיפש ולא מספיק חכם בשביל להמשיך".(37) גדעון עפרת טען שאיצ'ה הפסיק לצייר לאחר הביקור בפריז וההכרה שלא יוכל לצייר כמו המייסטרים הגדולים.(38), ואיצ'ה בהומור, בחוברת "פחד יצחק": "איני מתחרט שעזבתי את הציור, שהאנושות תתחרט". ועוד נאמר שם מפיו של איצ'ה: "יצאתי לפריז כמו כל צעיר פרובינציאלי והייתי בטוח שאני כובש אותה. ואז ראיתי את ולסקז ורמברנדט ואחרים והבנתי מה זה ציור – ועזבתי".(39) קליר יניב טוענת שהמפגש עם ינקו נתן לו את ההצדקה להפסיק לצייר. בכתבה מ-1973 סופר על איצ'ה שהיה צייר וזנח את המכחול לטובת גובלנים והדפסים ואינו מצטער: "אני מאמין באמנות אבל כמו שפעם היה לאדם זנב והוא איבד אותו, כך גם עם האמנות והפילוסופיה הטוענת שהארטיזנה היא הפילגש של האמנות. היום הפכה הארטיזנה, האומנות, לאמנות בפני עצמה... אני מרגיש כעוסק במלאכה טובה".(40) אבל את ההסבר המעניין ביותר מספקות אחותו ואחייניתו של איצ'ה, הטוענות שאיצ'ה, בעל אופי של מנהיג, הרגיש שכאמן לא היה יכול להנהיג. לא היה לו מה לחדש. הוא רצה לעשות שינוי בעולם ולא חשב שיוכל לעשות זאת בציור. דווקא הקמת עין הוד והקשר עם ינקו היו הדבר האמיתי שאותו חיפש.(41)


אוסף ממבוש
במשך שנות ההיכרות הרבות אספו אביבה ואיצ'ה יצירות רבות של מרסל ינקו – חלקן רכשו, חלקן קבלו מינקו בתמורה לביצוע עבודות וחלקן היו סקיצות לפרויקטים משותפים. בריאיון ב-2001 אמר איצ'ה: "אני לא אספן, בשבילי תמונה אינה רכוש, הקשר שלי לעבודות אינו בגלל ערכן הכספי, איני מעריך אותן כהשקעה, קניתי חפצים שאהבתי".(42) האוסף כולל עבודות נדירות: קבוצה מיוחדת של עבודות משנות העשרים והשלושים, עבודות ארוטיות שמעולם לא הוצגו והרבה סקיצות ושרבוטים. איצ'ה עצמו התלונן על ינקו בהקשר זה בדברים שאמר עליו אחרי מותו: "כשאמרתי לו למה אתה דורש ממני מחירים יותר גבוהים ממה שאתה מקבל מגלריה רוזנפלד? רוזנפלד צריך להתפרנס מזה ואתה לא. הוא אמר".(43)

התערוכה מתחלקת לשני חלקים. בחלקה האחד מוצגות עבודותיו של מרסל ינקו בסדר כרונולוגי ובחלוקה לתת-נושאים. חלקה השני עוסק בפרויקטים המשותפים של מרסל ינקו ומשפחת ממבוש. מוצגות עבודות קרמיקה, הדפסים ועבודות אריגה. במכלול יצירתו של ינקו נדחקות בדרך כלל האומנויות לפינה. דגש הושם בתערוכה הנוכחית על פן זה בשל החשיבות הרבה שהייתה לנושא בעיני ינקו ומשפחת ממבוש, ובשל העובדה שהיצירות צמחו מתוך ידידותם העמוקה.

רעיה זומר-טל
אוצרת התערוכה
אביב –קיץ 2008

הערות

גדעון עפרת, הסטודיה: דור הביניים, בית האמנים, תל אביב, 1989; קליר יניב בריאיון
שנערך בינואר 2008; צבי תדמור בריאיון ממאי 2008.
רועי פביאן,"מרסל ינקו כמתכנן אידאליסט והמאבק לשימור יפו העתיקה", בתוך:
מרסל ינקו – אמן בינתחומי, יצירתו התכנונית והאדריכלית, הוצאת מרכז
הבאוהאוס, תל אביב, 2005, עמ' 11.
רעיה זומר, ושולי לינדר ירקוני, "מרסל ינקו משמר ומודרניסט", בתוך: אתרים,
רבעון המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, גיליון מס' 14, 1999, עמ' 2;
צבי אפרת, הפרויקט הישראלי – בנייה ואדריכלות 1973-1948, הוצאת מוזיאון
תל אביב, 2004, עמ' 439-438. הציטוט מתוך פרוטוקול ועדת הפיתוח של עין
הוד מיום 14.6.60, שנמצא בארכיון נינה מוקדי.
עמוס כרמלי, "איצ'ה ממבוש – 'מוכתר' עין הוד", הארץ, 4.3.60; לדברי חיה אדמוב,
אחותו של איצ'ה, היא הלוותה לו את הסכום הנדרש להרשמה. הקבלות המקוריות
המוצגות בתערוכה נשארו בידיה. ריאיון במרץ 2008.
אביבה ממבוש ז"ל, בריאיון עם שולי לינדר ירקוני, 6.2.2003.
א' דולב, "אורחי סוף השבוע ותושבי הקבע", מעריב, 28.6.63.
דדי ינקו, ריאיון במרץ 2008.
יוסי סלמון, ריאיון במאי 2008.
רחל אנגל, שיחה עם מרסל ינקו, "דאדא לא מת!", מעריב, 7.4.1982.
סמי מיכאל, "האיצ'יות של איצ'ה", כלבו 955, 14.11.1986, עמ' 25
דברים שאמרה אביבה ממבוש בסרט עליה, שערך עופר שפירא, חודשים מעטים לפני מותה
ב-2004.
פרוטוקול האספה הכללית מ-14 בינואר 1956.
גילה בלס, אפקים חדשים, תל-אביב, 1980, עמ' 55.
מתוך תמלול של סרט מס' 12, מ-8.3.1977. נמצא בארכיון בית ציפר, תל אביב;
וכן מתוך ג' שרון, "שיחה עם מ' ינקו", משא, 31.12.53, עמ' 10.
רחל שביט, ריאיון בינואר 2008.
הציטוט מתוך חוברת שהופקה ע"י הכפר ב-1963 לרגל חגיגות העשור.
אירם סמואל ניהלה את הגלריה עד 1966. מתוך ריאיון עמה בפברואר 2008.
א' דולב, שם.
אלי אלעד, "חזון ומציאות בכפר האמנים", הארץ, 24.1.1967.
Roland Penrose, Picasso: His Life and Work, London , 1958, pp 324-325; נושא ההשראה מוואלוריס הוזכר בראיונות עם גדליה בן-צבי ושרגא כהן, פברואר 2008.
סמי מיכאל, שם.
א' דולב, שם.
מתוך פרוטוקול האספה הכללית, 5.5.56, (ישיבת אחה"צ), ארכיון בית יד גרטרוד קראוס, עין הוד.
גילה בלס, עמ' 13-12. כן הוזכר הנושא בריאיון עם רחל שביט.
מתוך פרוטוקול האספה הכללית, 5.5.56, ארכיון בית גרטרוד, עין הוד.
אירית הדר, "משה מוקדי החיים והיצירה", בתוך: משה מוקדי (עורכים: יונה פישר ואירית הדר), תל אביב, 1999, עמ’ 259.
סמי מיכאל, שם.
ריאיון עם אדריכל משה זרחי, מרץ 2008.
ריאיון עם סלמאן אלקרא, פברואר 2008.
בלה אלמוג, "סימפוניית הצבעים באחוזת האמנות", ידיעות אחרונות, המוסף זמנים מודרניים, 12.9.1973.
ינקו ואיצ'ה לא הצליחו להתגבר על אופן החיבור של חלקי הפסל השונים, והם נותרו בסדנתו של איצ'ה עד שנתגלו על ידי לפני כעשר שנים. מאז מוצב אחד הפסלים באופן קבוע בתצוגת הקבע במוזיאון.
ראה הערה 11.
תמר אבידר, "מי שבא בא", מעריב, 1981.
תמר אבידר, "מוזיאון של אדם אחד", מעריב סופשבוע, 17.6.1983, עמ' 47-46.
Francis M. Naumann, ”Janco/Dada: An Interview with Marcel Janco”,in Arts, Nov., 1982, pp 80-86
סמי מיכאל, שם.
סמי מיכאל, שם.
גדעון עפרת, שם.
"פחד יצחק", חוברת שהפיק שלמה שבא ב-1995 לכבוד יום הולדתו ה-75 של
איצ'ה ממבוש, עמ' 7.
בלה אלמוג, שם.
כרמלה ועדי יִנוב בריאיון, מרץ 2008.
בריאיון מ-2001 עם שיר מלר ימגוצ'י, במסגרת כתיבת עבודה סמינריונית על אספנות.

עין הוד גלריה עין הוד סיפורים

תערוכה

עין הוד סיפורים

יום שבת ו' שבט תשס"ט

31.1.2009 

גלריה עין הוד

כפר אמני עין הוד

עין הוד דאדא מחשבה ביקורתית

פרופ' בועז טל צלם הבית של "עין-הוד בבושקה"

צולם ע'י פרופ' בועז טל צלם הבית של "עין-הוד בבושקה"ביום פתיחת תערוכת מסיבה ל סורין כהנא ב גלריה לבנדל בלוך ב כפר האמנים עין-הוד
בצילום: סילביה מגישה את עוגת יום ההולדת ל סורין, לידה דני בן אריה מנהל אתר האמנים של אמני עין-הוד מתעד את הארוע ולידו מרי גוטליב ו יופי דיכטוולד.
הצלם פרופ' בועז טל בן של הציירת שולה טל ז"ל ממייסדי הכפר עין הוד מכהן כדיקאן בית הספר לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון, בעל תאר שלישי באמנות מאוניברסיטת דרבי, אנגליה, בעל תאר ראשון בקולנוע ובטלוויזיה מאוניברסיטת תל-אביב.

עין הוד אמנות

עין הוד אירועים עין הוד

עין הוד אירועים עין הוד

תערוכה
בפורמט קטן
יום שבת כט באב 30.8.2008 שעה 12.00
פתיחת תערוכה של הצייר עובדיה אלקרא

עין הוד גלריה עין הוד

עין הוד תעודת זהות עין הוד

עין הוד תעודת זהות עין הוד
לוגו כפר אמני עין הוד

יוצר הלוגו גלי הוס

תערוכה תעודת זהות גלריה אמני עין הוד

Ein Hod Artists' Village

עין הוד אמנים עין הוד ג'ניה ברגר

עין הוד אמנים עין הוד ג'ניה ברגר

עבודת קרמיקה של ג'ניה ברגר ממייסדי כפר אמני עין הוד

היצירה מוצגת על קיר גלריה אמני עין הוד

GENIA BERGER EIN HOD

עין הוד גלריה אמני עין הוד

גלריית אמני עין הוד
אליהו (מתוקה)שוורץ
נופים
תערוכת יחיד
פתיחה חגיגית
שבת, 2.1.10
עין הוד אירועים עין הוד חדשות

עין הוד גלריה תערוכה צבי גרטי

שבת ב עין הוד

מעברים

צבי גרטי

יום שבת כ שבט תשס"ט 14.2.2009

פתיחה: שעה 12.00

עין הוד גלריה

כפר אמני עין הוד

Ein Hod Artists' Village

Zvi Gerti Paintings
תערוכה

עין הוד גלריה תערוכה יואב בן דב (אמן)

עין הוד חדשות כפר אמני עין הוד

Ein Hod News

תערוכה יואב בן דב

פתיחה 18 באפריל שעה 12.00

גלריה עין הוד

Ein Hod Gallery

exhibition

Ein Hod Artists' Village

עין הוד גלריה לבנדל-בלוך

מצא עוד סרטים כאלה ב-Ein Hod עין הוד

עין הוד גלריה לבנדל-בלוך

Ein-Hod Babushka עין-הוד בבושקה

WELCOME TO EIN HOD BABUSHKA
ברוכים הבאים לעין-הוד בבושקה
Эйн xод Бабушка

עין הוד בבושקה מזמינה את גלריה לבנדל בלוך, גלריה לבנדל בלוך מזמינה את סורין כהנא וסורין כהנא מזמין את כולם לתערוכת מסיבה ליום הולדתו ה-62 ביום שבת 1-12-2007 בשעה 13.00 ב גלריה לבנדל בלוך כפר האמנים עין-הוד

זמירה הינדס ורטנברג, גלריה לבנדל-בלוך עין-הוד

מאריונטות, זמירה הינדס ורטנברג
5.6-10-17.6.10
אוצרי התערוכה: נחמה לבנדל וד"ר צביקה ישראל
גלריה לבנדל-בלוך כפר האמנים עין הוד

ביום שבת, ה-5.6.10, תפתח תערוכה חדשה של האמנית זמירה הינדס ורטנברג, בגלריה לבנדל-בלוך בכפר האמנים עין הוד. בתערוכה יוצגו יצירות פיגורטיביות העשויות בשמן על בד ועל דיקט קטן ממדים וכותרתן "מאריונטות". העבודות עצמן מייצגות בכל אחת מהן דמויות פיגורטיביות מופשטות, באמצעותן מעבירה האמנית את מסריה באופן משוחק ומבויים, כחלק מהצגת החברה בכלל והאדם בפרט, כ"מאריונטות" בידי המדיה התקשורתית ואינטרסים קפיטליסטים, בתקופתנו הפוסט מודרנית.

"מאריונטות" –תערוכת ציור
ד"ר צביקה ישראל

דמויות פיגורטיביות/מופשטות מאכלסות את עבודותיה גדולות הממדים של זמירה הינדס ורטנברג, העובדת בסדרות בחומרים מעורבים בעיקר בשמן על בד ועל דיקט. פעמים העבודות נעשו בצבעים עזים ויש אף את סדרת התוצרים המונו כרומים המשלבים גוונים רבים.
ורטנברג החלה את תהליך עשייתה הפורייה בנושא זה בעבודות רבות, אשר צומצמו בתערוכה לתוצרים המייצגים נושא ממוקד. אין כוונתה בתיעוד דמויות ובתיאור תכונותיהם של פרטים, כי אם לגעת בגורמים שעיצבו היבטים חברתיים של אוכלוסיה מסוימת. בעשייתה האמנית נעה מן הפרט אל הכלל וחזרה מן החברה אל האני האישי, תוך התייחסות לסוגיות של זהות. מטרת התערוכה, לשקף את התודעה של התקופה על רקע נסיבות תרבותיות וחברתיות שונות.

ורטנברג מוצאת השראה ביוצרים מודרניסטים כגון האקספרסיוניסטים הגרמנים ומופרית מגישות אמנותיות פילוסופיות עכשוויות. בעבודותיה התייחסות קוטבית לסוגיות של זהות אישית ולקונפליקטים ביחס לסובב. בעשייתה נוגעת בחופש הפרט במציאות הפוסט מודרנית המונעת בידי אינטרסים. בשימוש דימויים, כמטפורה מעלה האמנית וריאציות על נושאיה, במגמה אסתטית ביקורתית וכביטוי אישי.

זמירה הינדס ורטנברג מנכיחה את האדם באשר הוא, תוך דגש על מצבו השברירי והארעי ומאידך עיסוקה בתדמית החברתית בה הינו מובל כפסיבי במנגנון צרכני-תקשורתי משומן ומיומן היטב. עיסוקה בעולם התוכן על הקול האישי ביצירתה, משקף בעשייתה את מורכבות ההוויה החברתית בתקופתנו הפוסט מודרנית התקשורתית, בה מתקיים שימוש בתופעות התיעודי חברתי, כמניפולציות מגמתיות בידי המדיה.

מעשה המרכבה היצירתי של זמירה הינדס ורטנברג, משלב ביטוי אמנותי אקספרסיבי עתיר גוון וחשיבה סימבולית, לכלל מציאות מטאפיזית. דימויים פיגורטיביים מהווים יסוד ומוקד לנושאיה, הנם חלק מ"תפאורה" ביצירתה, המעלה אזכורים מעולם המשקף מציאות מדומה, הנוגעת בהווי החיים המנוכר, המאפיין את תקופתנו בשלהי הפוסט מודרניזם, מצבה של חברה, אשר אין ביכולתה להכתיב סדר יום תרבותי, כ"מאריונטות".

אודות זמירה:
זמירה , נולדה בארץ (1950), חיה ויוצרת בתל-אביב. למדה לימודי ספרות אנגלית ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית ירושלים ולימודי ציור אצל הציירת רות במברגר, ירושלים; ב – 1967, שהתה באיטליה והשתלמה באמנות; 1978-1982 התמחות בהערכת עתיקות ואספנות ופתיחת חנות לעתיקות בכיכר המדינה, ת"א; לימודי ציור אצל רחל קמינסקי, איריס נדל, איסנה מאירוביץ ופרופסור ג'ון בייל; (2003) סרט וידאו על עבודתה נעשה על ידי פרץ ואן ראלטה, הסרט נמצא בארכיון של מוזיאון ישראל, ירושלים; (2004) התקבלה כחברה באגודת הציירים והפסלים בחולון, באותה שנה זכתה במדליית כסף, קאן בצרפת.

תערוכות קודמות:
(2010) גלריית בית צרפת באוניברסיטה העברית, ירושלים; גלריית השלום, גבעת חביבה; אכסדרת סינמטק ירושלים; (2009) גלריית "סוס החול" במרכז היהודי רש"י, פריז ; בית האמנים ע"ש זריצקי, ת"א, (2008) בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה; בית אסיה ת"א; גלריית גבו; תיאטרון חיפה; (2007) מוזיאון העירוני לוגנו, בשוויץ; (2006) תיאטרון לאומי, בוקרשט, רומניה; (2005) מוזיאון ברוקנטל סיביו, ברומניה (אחד מציוריה נתרם על ידה לאוסף המוזיאון); (2004) ש.י. דנון, תל אביב; מרכז ז'ראר בכר בירושלים; מוזיאון בית התנ"ך, ת"א; מוזיאון החאן, אשקלון; "חיית פרא", המשכן לאמנויות הבמה והאופרה, ת"א; המשכן לאמנויות הבמה, מרכז קריגר, חיפה; תערוכה בינלאומית, קאן, צרפת; ארט-אקספו, ניו-יורק; מוזיאון החאן אשקלון; תיאטרון גבעתיים; (2003) גלריה אופיר, ת"א ; הגלריה ברוטשילד, ת"א; גלריה פיקאסו, קסטרא חיפה; סטודיו אמן, חדרה; בית האמנים, ת"א; סטארט, בית גליקמן, רמת-השרון; (2002) בית האמנים, ת"א (2001) בניין התאומים, רמת-גן; בתי האמנים, חיפה ות"א.

א.מ.א טריו ג'אז, פאנק וגרוב גלריה לבנדל-בלוך עין-הוד

עין הוד אירועים
עין הוד חדשות

א.מ.א טריו ג'אז, פאנק וגרוב
יום חמישי 7.10.2010 שעה 21.30
אלון גז-תופים וכלי הקשה
מורן בראון-בס וטרומבון
אלי מאירי-קלידים וכלי הקשה
גלריה לבנדל-בלוך עין-הוד

אנחנו נדאג שהכוס לא תהיה ריקה

ואתם תדאגו שהכובע יהיה מלא.

אלי מאירי

פסנתרן אלי מאירי נמנה על בני הדור הצעיר של פסנתרני ג'אז ישראליים, שהושפעו מצ'יק קוריאה והעידו על כך שבהשפעת המוסיקה שלו החלו להאזין לג'אז ולנגן.
מאירי, יליד 1959, פתח תקוה, הוא בוגר בית הספר לאמנויות "תלמה ילין". את לימודיו האקדמיים השלים במכללת "ברקלי" בבוסטון. ב-1985 עבר להתגורר בניו יורק. בביקוריו בארץ הופיע במועדוני ג'אז, והשתתף במפגשי נגינה (ג'אם סשנ'ים) עם אמנים אורחים שהגיעו לישראל להופעות, בהם דייב ליבמן, סטיב גרוסמן, דיזי גילספי ואחרים.
ב-1986 השתתף מאירי בתחרות הבינלאומית לנגנים ולהרכבים צעירים בהוילארט שבבלגיה, וזכה בה בשני פרסים: פרס הסולן הטוב ביותר ופרס ההרכב הטוב ביותר.
ב-1987 הקים מאירי, יחד עם אשתו לעתיד, הזמרת תימנה בראואר, את להקת אוריינט. הלהקה הופיעה בארה"ב, באירופה ובישראל. היא הוציאה אלבום כפול שהוקלט בישראל, והופץ באירופה ב-1989 על ידי חברת התקליטים "WEA". בין היתר, הופיעה הלהקה בפסטיבל הג'אז של מונטרה, בשוייץ, בקיץ 1989.
מאז 1987 מאירי מקליט ומופיע עם אשתו (איתה הוא חי בווינה), במסגרת פרויקטים מוסיקליים של ההרכב המשותף שלהם, אנסמבל תימנה בראואר ואלי מאירי.
ב-1998 הוציא מאירי את אלבום הסולו הראשון שלו, Piano Forte.
אלון גץ
איש עסקים נוסף המכור למוזיקה הוא אלון גץ, 48, סמנכ"ל בריטליקס, שמוציא בימים אלה דיסק בכורה עם הרכב Der Weller. "בנעוריי ניגנתי בסקסופון", הוא מספר. "בהיי־טק, לעתים עבדתי 72 שעות רצוף ונטשתי את הכלי מחוסר זמן. לפני שלוש שנים הרגשתי שאין לי בלנס בחיים. אתה יותר מדי עובד במחשוב ומגדל
ילדים. אף פעם לא הייתי מותש בעבודה, אבל היה חסר לי משהו בשביל הנשמה".

גץ שלח לשיפוץ את הכלי הישן שלו, בן שלושים השנים, ובמקביל החל ללמוד תיפוף. הרכבו כולל מלבדו שלושה נגנים מקצועיים, ואת עצמו הוא מכנה היום "חובב רציני". כחלק מהשינוי בחייו פתח את מועדון הג'ז Gets Me בשטח ביתו
שבמושב חרב לאת שבעמק חפר. תפיסתו הייתה לתת בית למוזיקאים, שבו גם יוכלו להתפרנס בכבוד.

עין הוד גלריה תערוכה צבי גרטי

מעברים - צבי גרטי

גלריה עין הוד
כפר אמני עין הוד
תערוכה