בשביס זינגר, רות ירדני כץ

יארמה וקיילה – וקצת על יצחק בשביס-זינגר

"אלוהים לא סיפק לנו אינטלקט וכוח פיזי די צורכנו, אך כשהדבר נוגע לרגשות ולתאוות, הוא היה נדיב מאוד."

ספרו של בשביס-זינגר, שהתפרסם לפני שנים רבות כסיפור בהמשכים בעיתון "פארווערטס", מספר לנו על חיי היהודים בווארשה של תחילת המאה הקודמת. קהילה גדולה שרובה ענייה ודתית שמקיימת מצוות, תפילות, ויש רבנים, שוחטים, בתי-כנסת וגם עיתון יידישאי. לקראת כל חג הם מתכוננים, וההכנות הן חלק מהאווירה שמחברת את כולם. התבשילים המיוחדים וההליכה לבית-הכנסת. בתוך הקהילה היהודית ישנו עולם תחתון, עבריינים וזונות. קיילה הזונה, שזוכרת היטב את ילדותה בבית אימא, מבקשת להתחבר אליהם, לחגוג בחגים השמחים ולשחוט תרנגולת ביום כיפור ולהתפלל בבית הכנסת יחד עם כולם כי היא שייכת אליהם. אבל היא זונה וכולם מכירים אותה ולה אין מקום בבית התפילה.

קיילה היא הזונה ויארמה גנב. סתם גנב, גנב קטן, בלי דימיון ובלי חזון. הוא גונב כדי לשרוד כי לעבוד זה לא עניין מכובד, אין שכר הולם.

אבל קיילה הזונה היא לא סתם זונה, יש לה חלומות, מאוויים, שאיפות, בלי השכלה ותרבות. היא מאחלת לעצמה לחיות עם גבר אחד שיעניק לה שקט ושלווה. היא מוכנה לעשות הכול כדי להשתחרר מעבודתה המבישה, אבל לא מצליחה.

יארמה הגנב הקטן מתאהב בה עד כלות והם נישאים. היא יוצאת ממעגל הזנות ומקדישה לו את כל-כולה, מנקה, מבשלת, מספקת את יצריו המיניים, והוא אותה, עד שמגיע מקס איש העולם הגדול והתחתון, שאין לו מעצורים איך לעשוק ואיך להרוויח כסף בלי בושה ובלי חמלה. כל הדרכים כשרות. אם מדובר בסחר נשים, סרסרות וקבלת ירושות שלא כחוק. מקס הצולע, בעל הקסם האישי והעשיר, יכול ומסוגל לכבוש כל אישה, אבל האמת היא שהוא נמשך לגברים. נטייתו לגברים היא גדולה יותר מאשר לנשים והוא מאוהב ביארמה אותו פגש בכלא ושם הם ניהלו מערכת יחסים הומוסקסואלית. את קיילה הכיר בבית זונות. מקס משכנע את יארמה, שקיילה תהיה של שניהם, ושלושתם יעשו הרבה כסף בניהול בתי-זונות וסחיטה. קיילה לא מקבלת את ההסכם, וברשות בעלה מקס אונס אותה באכזריות בדירתם הדלה.

קיילה בורחת ופוגשת בבן של רב ומתפתחת ביניהם תלות נוראית. הבחור הצעיר, שההורמונים שלו עובדים שעות נוספות, נסחף להתענג על גופה. היא מגלה בחור עדין, משכיל ומתחשב. הוא יודע על עברה והיא איננה מסתירה ממנו מה עבר עליה. היא מתמסרת לו כי מחפשת ישועה לגורלה והוא מספק את יצרו המיני. בנסיבות קשות הם מגיעים לאמריקה בלי כלום, ארץ שלא מקבלת אותם בחיבוק. החיים בזבל. אין עתיד וגם לא תקווה ואז מקס הגנגסטר ויארמה בעלה מאתרים אותה בניו-יורק. חיים ללא מוצא.

גם בשביס זינגר ברח מפולין לארצות הברית מדוכא ומיואש. בווראשה הוא התחבר בעזרת אחיו י.י. זינגר, הסופר המפורסם – למועדון סופרי היידיש ושם גילה את כוחות היצירה שבו, את התאווה לאהבה שהיתה כל-כך חסרה לו בילדותו ואת התאוה למין. נשים שיגעו אותו והוא השתגע מהן וניהל מערכות יחסים עם כמה נשים באותו זמן. חי חיי הוללות והפקרות ונטש את הדת. בית הוריו היה בית דתי מאוד. אביו היה רב ואימו אשה קודרת ודיכאונית שלא ידעה לאהוב ולהעניק. רחל שפירא היתה אהובתו וממנה יש לו בן מחוץ לנישואין שאותו הוא נטש. ההתפייסות עם הבן באה אחרי הרבה שנים.

כאשר הגיע לניו-יורק בשנת 1935 בלי חברים, בלי כסף ושפה, מצבו הנפשי היה ירוד. אחיו יהושע עזר לו בתחילת דרכו ושם פגש את אלמנתו של הפסל מוריס דיקאר שלא הצליחה להוציא אותו מדיכאונו. השינוי הגדול בחייו היה כאשר פגש את אלמה שאיתה התחתן, שבאה מרקע שונה משלו. היא נולדה בבית מתבולל, בעלת השכלה ממעמד בינוני-גבוה ודוברת אנגלית.

בעזרתה הוא חזר לכתוב וספרו "משפחת מושקאט" שיצא לאור בשנת 1944, זכה לפירסום רב. אבל בשביס זינגר לא נשאר נאמן לאלמה ועוזרות צעירות הסתובבו סביבו והוא ניהל רומן עם צעירה בת 21 בשם דבורה טלושקין, והוא בן 74. הוא טען שהוא איננו איש של אישה אחת, שאדם איננו יכול לשלוט על יצריו ו"כל רומן העשיר את חיי ויצירתי. לא, איני מצטער. רווק אני, רווק בנשמתי. אף אם אשא הרמון מלא נשים – אתנהג כרווק."

בשביס-זינגר כתב הרבה ספרים ואלה שקראתי כמו "העבד", "שושה", "הקוסם מלובלין", "שונאים סיפור אהבה" ו"משפחת מושקאט" – השאירו עלי רושם רב.

בשביס קיבל את פרס נובל בהיותו בגיל 74, הוא גם זכה להתקבל לאקדמיה האמריקאית לאומנויות, הסופר היחיד שלא כתב אנגלית. את כל ספריו כתב בשפת אימו, היידיש, והם תורגמו לאנגלית. בין המתרגמים היה גם סול בלו, שתירגם את סיפורו "גימפל תם" לאנגלית ב"פרטיזן רוויו". ספריו של בשביס תורגמו להרבה שפות וחלק מהם עובדו לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה.

ואסיים בעוד ציטוט שלו: "לפעמים נדמה לי שנמאסו על הכל-יכול דברי השבח והחנופה שאנו מרעיפים עליו."
רות ירדני כץ