מאת המשורר הסופי סרמד קאשאני (הוצא להורג בשנת 1661)
הוֹ שֵׁיח', לְגֹום מִן הַיַּיִן
טְעַם מִן הָאֱלֹהִי, אַל תְּאַחֵז עַיִן
לָמָּה תִּרְאֶה בְּרָכָה זוֹ כְּעָווֹן וָפֶשַׁע?
אֱמֶת צְפוּנָה בָּהּ, רוֹקֵן אֵת כַּד הַיַּיִן!
***
הַמִּתְנַזֵּר מִיַּיִן וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה
לֹא גֶּבֶר הוּא כִּי אִם שׁוֹטֶה
הַיַּיִן נוֹשֵׂא אֶת יִיסּוּרֵי הָאַהֲבָה
וְהוּא הַצֳּרִי לְלֵב שׁוֹתֵת
***
סוֹד אָהֲבָה וְיַיִן לֹא יִתְּנוּ קוֹלָם בַּשַּׁעַר
אֱמֶת אֱלֹהִית זוֹ נֶעְלֶמֶת מֵעֵין כָּל נַעַר
אֱלֹהֵי הָאַהֲבָה נִשְׂגָּב מֵהַשָּׂגַת הַנָּזִיר
וַעֲלוּם מֵעֵין כָּל בָּעַר
אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה המשוחרר שיש לסופר. תודה רבה נהניתי לקרוא.
השבמחקרק חבל שהוא הוצא להורג.